הסוד של ג'וקוביץ': איך ספורטאי-על ממשיכים לנצח - דווקא כי הם מתבגרים

כשנובאק ג'וקוביץ' ממשיך לגרוף תארים בגיל 38, וכשלברון ג'יימס שולט במגרש ה-NBA למרות שנות הארבעים שבפתח, רבים תוהים: איך הם עושים את זה? 

פרופ' פידי דייויס, חוקר ביצועי ספורט מאוניברסיטת הופ במישיגן, מציג תשובות מרתקות במאמר באתר The Conversation. לאחר יותר מ-20 שנה של מחקר על אימון והתאוששות של ספורטאים, דייויס חושף שההישגים יוצאי הדופן של הספורטאים הוותייקם נובעים מיכולת מיוחדת של המוח להסתגל ולהשתנות.

התופעה לא מוגבלת רק לג'וקוביץ' וג'יימס. אליסון פליקס זכתה במדליה אולימפית באתלטיקה בגיל 35, וטום בריידי זכה בסופרבול בגיל 43 - גיל שבו רוב הקוורטרבקים כבר מזמן תלו את הנעליים.

איך המוח לומד להתמודד עם לחץ?

המפתח נמצא בשני אזורי מוח מרכזיים. הראשון הוא קליפת המוח הקדם-מצחית, האחראית על תכנון וקבלת החלטות. עם השנים והניסיון, אזור זה הופך יעיל יותר בניהול קשב ובקבלת החלטות מהירות תחת לחץ.

האזור השני הוא האמיגדלה, שמתפקדת כגלאי האיומים של המוח. אצל ספורטאים חסרי ניסיון, האמיגדלה עלולה להגיב בחוזקה למצבי לחץ ולגרום לפאניקה או קיפאון. אבל אצל ותיקים, אותה אמיגדלה לומדת להרגיע את תגובותיה. כך הם מצליחים לשמור על ראש צלול ברגעים הקריטיים ביותר.

דייויס מסביר שכאשר ג'וקוביץ' עוצר בין נקודות ולוקח נשימות עמוקות ואיטיות, הוא לא רק מרגיע את עצמו. התהליך הזה עוזר לו להשיב את השליטה של קליפת המוח הקדם-מצחית ולהשקיט את האותות המלחיצים מהאמיגדלה.

אחת התגליות המרתקות ביותר נוגעת למולקולה בשם BDNF (גורם נוירוטרופי המופק מהמוח). דייויס מתאר אותה כ"דשן למוח" - היא מאפשרת למוח ליצור חיבורים חדשים בין תאי עצב ולארגן את עצמו מחדש.

הפעילות הגופנית האינטנסיבית, המיקוד המנטלי החד והתרגול המכוון - כולם מעלים את רמות ה-BDNF. רמות גבוהות של המולקולה הזו מאפשרות ויסות רגשי טוב יותר ולמידה מוטורית מהירה יותר, מה שבתורו משפר את הביצועים תחת לחץ.

החוקר מדגיש שבעוד יכולות כמו מהירות וכוח אכן פוחתות עם הגיל, דווקא כישורים כמו ציפייה, קבלת החלטות ומודעות אסטרטגית משתפרים. ספורטאים מנוסים מפתחים מודלים מנטליים מדויקים של איך המשחק יתפתח, מה שמאפשר להם לקבל החלטות טובות יותר במאמץ מינימלי.

אבל ההצלחה המתמשכת דורשת גם התאוששות נכונה. לאחר אימון אינטנסיבי או משחק, ספורטאים רבים עולים על אופניים או נכנסים לבריכה. התנועות העדינות האלה, המכונות "התאוששות אקטיבית", עוזרות להרגיע את מערכת העצבים בהדרגה.

אך ההתאוששות האמיתית מתרחשת בשינה. דייויס מסביר שהשינה מסייעת בלמידה ומחזקת את הקשרים העצביים שאותגרו במהלך האימון והתחרות. זהו הזמן שבו המוח מתקן ומארגן מחדש את עצמו. 

מה כל אחד יכול ללמוד מזה?

הממצאים האלה לא רלוונטיים רק לספורטאי-על. דייויס מדגיש שכל אדם יכול לאמן את אותן יכולות. פעילות גופנית דינמית ומתואמת מגבירה את יכולת ההסתגלות של המוח. כך גם למידת מיומנויות חדשות, תרגול מיינדפולנס, וחזרות על ביצוע משימות תחת לחץ.

במיוחד יעילים תרגילים המשלבים תנועה אירובית עם משימות קואורדינציה - למשל ריקוד, או הליכה מהירה תוך כדי פתרון בעיות. תוכניות כאלה הוכחו כמשמרות לאורך זמן יכולות כמו מיקוד, תכנון, בקרת דחפים וויסות רגשי.

דייויס נותן דוגמאות מהחיים: מנתח המתאמן על פרוצדורה קריטית בסימולציה, מורה שמתכוננת לפגישת הורים מאתגרת, או דובר שמתרגל נאום חשוב כדי להישאר רגוע בזמן אמת. "אלה אינן אסטרטגיות בלעדיות לספורטאי עילית," מסכם דייויס ב-The Conversation. "אלה כלים נגישים לבניית חוסן, יעילות מוטורית ושליטה רגשית - לכל אחד, בכל גיל".