מחקר חושף: הקשר המסוכן בין זמן מסך למחלות לב אצל ילדים

מחקר חדש מדנמרק מזהיר: ככל שילדים ומתבגרים מבלים יותר זמן מול טלפונים, מחשבים וקונסולות משחקים, כך גדל הסיכון שלהם לפתח בעיות לב וסוכרת. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of the American Heart Association, מצא קשר ברור בין שימוש מוגבר במסכים לבין עלייה בסיכון לבעיות קרדיו-מטבוליות, כולל לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ועמידות לאינסולין.

המחקר בחן נתונים של למעלה מ-1,000 משתתפים בשני מחקרי אורך דניים - האחד עקב אחרי 700 ילדים מלידה ועד גיל 10, והשני עקב אחרי 411 ילדים מלידה ועד גיל 18. הילדים בני ה-10 בילו בממוצע 3.2 שעות ביום מול מסכים, בעוד המתבגרים בני ה-18 בילו בממוצע 6.1 שעות ביום. המחקר חשף כי הקשר בין זמן מסך לסיכונים בריאותיים מתחיל כבר בגיל צעיר.

"הגבלת זמן המסך הפנאי בילדות ובגיל ההתבגרות עשויה להגן על בריאות הלב והחילוף החומרים לטווח ארוך", אומר ד"ר דיוויד הורנר, חוקר ראשי במחקר מאוניברסיטת קופנהגן. "המחקר שלנו מספק עדויות לכך שהקשר הזה מתחיל מוקדם ומדגיש את החשיבות של שגרת יום מאוזנת".

כל שעה נוספת מעלה את הסיכון

הממצאים מעוררים דאגה במיוחד לאור נתוני איגוד הלב האמריקני מ-2023, שמצאו כי רק 29% מהילדים והמתבגרים בארה"ב בגילאי 2-19 מציגים פרופיל קרדיו-מטבולי בריא.

החוקרים פיתחו מדד סיכון המבוסס על מרכיבי התסמונת המטבולית - מצב רפואי המשלב מספר גורמי סיכון למחלות לב וסוכרת, ביניהם היקף מותניים גדול, לחץ דם גבוה, כולסטרול HDL ("הטוב") נמוך, טריגליצרידים גבוהים ורמות סוכר גבוהות בדם. הם מצאו כי כל שעה נוספת של זמן מסך העלתה את מדד הסיכון בכ-0.08 סטיות תקן בילדים בני 10 ובכ-0.13 סטיות תקן במתבגרים בני 18.

"זהו שינוי קטן לכל שעה, אבל כאשר זמן המסך מצטבר לשלוש, חמש או אפילו שש שעות ביום, כפי שראינו אצל מתבגרים רבים, הסיכון עולה משמעותית", מסביר הורנר. "כאשר מכפילים זאת על פני אוכלוסייה שלמה של ילדים, אנחנו מסתכלים על שינוי משמעותי בסיכון קרדיו-מטבולי מוקדם שעלול להימשך עד הבגרות".

השפעת השינה ו"טביעת אצבע בדם"

ממצא מפתיע נוסף היה שגם משך השינה וגם השעה שבה הולכים לישון השפיעו על הקשר בין זמן מסך לסיכון קרדיו-מטבולי. ילדים ומתבגרים שישנו פחות הראו סיכון גבוה משמעותית ביחס לאותה כמות של זמן מסך.

"בשנות הילדות, משך השינה לא רק חיזק את הקשר הזה אלא גם היווה חלק מההסבר לו: כ-12 אחוז מהקשר בין זמן מסך לסיכון קרדיו-מטבולי נבע משינה קצרה יותר", אומר הורנר. "הממצאים האלה מרמזים ששינה לא מספקת עשויה לא רק להגביר את ההשפעה של זמן מסך, אלא יכולה להיות נתיב מרכזי שמקשר בין הרגלי צפייה במסכים לבין שינויים מטבוליים מוקדמים".

בנוסף, ניתוח באמצעות למידת מכונה זיהה חתימה מטבולית ייחודית בדם שנראית קשורה לזמן מסך. מטבוליטים הם תוצרי פירוק של תהליכים כימיים בגוף, והרכבם בדם יכול להעיד על מצבים בריאותיים שונים. "הצלחנו לזהות קבוצה של שינויים במטבוליטים בדם, 'טביעת אצבע של זמן מסך', המאמתת את ההשפעה הביולוגית הפוטנציאלית של ההתנהגות הקשורה לזמן מסך", מציין הורנר.

ד"ר אמנדה מרמה פראק, יו"ר ועדת מניעת מחלות לב וכלי דם של איגוד הלב האמריקני, שלא הייתה מעורבת במחקר, מציעה: "אם קיצוץ בזמן המסך מרגיש קשה, התחילו בהזזתו לשעות מוקדמות יותר והתמקדו בכניסה למיטה מוקדם יותר ולמשך זמן ארוך יותר".

החוקרים מציינים כי מדובר במחקר תצפיתי המצביע על קשרים ולא על סיבתיות ישירה, וכי יש צורך במחקרי המשך. עם זאת, הם מציעים כי הגבלת שימוש במסכים בשעות שלפני השינה עשויה להיות דרך לסייע בהפחתת הסיכון הקרדיו-מטבולי.