מחקר חלוצי בהובלת פרופ' שיֵה ואנזה מבית הספר למדעים פסיכולוגיים וקוגניטיביים של אוניברסיטת פקינג, יחד עם פרופסור סת' פולק מאוניברסיטת ויסקונסין, גילה כי ילדים צעירים טועים לעיתים קרובות בפענוח הרגשות שמסתתרים מאחורי הבעות המבוגרים עקב שינוי קוגניטיבי המתחולל במהלך הילדות. הממצאים, שפורסמו ב-Nature Communications, מתארים כיצד בנים ובנות בני חמש עד עשר עוברים מ״ראיית״ הבעות פנים להבנת המשמעות של אותן הבעות.
פענוח רגשות הוא קריטי ליצירת קשרים חברתיים, אך ילדים מתקשים לעיתים קרובות לפענח את תחושות המבוגרים. על פי המחקר, התהליך שילדים עוברים כולל תפיסה של מאפייני הפנים ולאחר מכן החלת ידע מושגי כדי להבין את המשמעות הרגשית. המחקר בוחן כיצד מנגנונים קוגניטיביים אלו מתפתחים, ובכך ממלא פער בידע לגבי מסלול ההתפתחות של זיהוי רגשות. ככל שהילדים גדלים, יכולתם לנווט בסביבות חברתיות מורכבות נסמכת על הבנה מדוייקת יותר של רגשות.
הפרויקט התבסס על שלושה ניסויים בתחומים שונים - פעילות עצבית, הבנה מושגית והתנהגות - כדי למפות את השינוי. את הפעילות העצבית בחנו בבדיקות EEG באמצעותן הראו החוקרים כי אפילו בני חמש מסוגלים להבחין אוטומטית בין ארבע הבעות פנים בסיסיות - אושר, כעס, פחד ועצב - באמצעות תגובות עצביות באזור הטמפורו-אוקסיפיטלי. יכולת תפיסתית זו נותרה יציבה בכל קבוצות הגיל.
את ההבנה המושגית בדקו באמצעות מטלת דמיון-מילים שבחנה כיצד ילדים קושרים שפה לרגשות. משתתפים מבוגרים יותר הפגינו אסוציאציות רגשיות מעודנות יותר, וחיברו את המילה ״בכי״ למספר רגשות, מה שמעיד על מורכבות רגשית מתפתחת.
את ההתנהגות בדקו במשימות מיון והתאמה, בהן נטו ילדים צעירים יותר לקבץ הבעות לפי חלוקה רחבה של חיובי לעומת שלילי. ילדים מבוגרים יותר הבחינו בין רגשות שליליים ספציפיים כגון כעס ופחד.
התוצאות של ניתוח סטטיסטי מורכב של שלושת המחקרים חשפו שינוי התפתחותי מובהק: ילדים צעירים נסמכים יותר על רמזים תפיסתיים, בעוד ילדים מבוגרים נשענים במידה גוברת על ידע מושגי. המעבר מ״לראות פנים״ ל״להבין רגשות״ מדגיש את יחסי הגומלין הדינמיים בין תפיסה לידע מושגי בהתפתחות הרגשית של ילדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו