האם אנחנו צורכים ממתיקים מלאכותיים במים שאנחנו שותים?

צוות חוקרים בינלאומי בהובלת האוניברסיטת הטכנולוגית של סידני בחן נתונים על נוכחות ממתיקים מלאכותיים בביוב ובמקורות מים עיליים מ-24 מדינות, ופרסם את ממצאיו בכתב העת Journal of Hazardous Materials. הסקירה כללה מתקני טיפול בשפכים ונהרות באסיה, אירופה, אמריקה, אפריקה ואוקיאניה.

החוקרים התמקדו בשישה ממתיקים: סוכרלוז (sucralose), אצסולפאם (acesulfame), סכרין (saccharin), ציקלמט (cyclamate), נאוטיים (neotame) וסטיביה (stevia), כאשר ארבעת הראשונים קיבלו את מירב תשומת הלב בשל השימוש הנפוץ ביותר בהם ברחבי העולם. מכיוון שחומרים אלה אינם מתפרקים בגוף, הם נכנסים למתקני טיהור הביוב כשהם כמעט בלתי משתנים - וחלקם אף מצליחים לחדור את מערכות הטיפול ומגיעים לאגמים, נהרות ומים חופיים.

הסקירה הראתה שסכרין וציקלמט מוסרים לרוב בתהליך הטיהור, אך סוכרלוז ואצסולפאם שורדים אותו. הריכוזים הגבוהים ביותר של ממתיקים נמצאו בארצות הברית, ספרד, הודו וגרמניה, בעיקר בקיץ, בעוד שמתקנים בסין דיווחו על רמות גבוהות יותר בחורף.

"ממתיקים כמו סוכרלוז הם עמידים בצורה יוצאת דופן" אמר ד"ר צ'ילין וונג, אחד ממחברי המחקר, לפי אתר הבריאות האוסטרלי MO. החוקרים השוו את הצטברות הממתיקים להתנהגות של חומרים ממשפחת PFAS (חומרים כימיים עמידים במיוחד) והזהירו מפני רעילות אפשרית לאורגניזמים מימיים ולבני אדם.

ממתיקים מלאכותיים משמשים במשקאות, מזון מעובד, תרופות, שטיפות פה ומשחות שיניים. "אנו גם בוחנים את האפשרות להשתמש בניתוח ביוב כדי להעריך את רמת הצריכה של ממתיקים מלאכותיים באוכלוסייה", אמרה החוקרת שואן לי, שהוסיפה כי צרכנים רבים כלל אינם מודעים לכך שמוצרים כמו שייקי חלבון מכילים תוספים אלה.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) התריע בעבר כי שימוש ארוך טווח בממתיקים מלאכותיים עשוי להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2, מחלות לב וכלי דם ואף תמותה בקרב מבוגרים. מחברי המחקר קוראים להמשך ניטור שפכים, הידוק הרגולציה ושיפור טכנולוגיות הטיהור כדי לצמצם את הסיכון הסביבתי והבריאותי.