פיזיקאים מאוניברסיטת לוובורו הבריטית מאמינים שהם יצרו את הכינור הקטן ביותר בעולם, פלא מיקרוסקופי העשוי מפלטינה שאורכו 35 מיקרון ורוחבו 13 מיקרון - דק יותר משערה אנושית. הכינור הזעיר, למרות שאינו כלי נגינה שניתן לנגן בו מדגים את היכולות של ננוטכנולוגיה.
הכינור המיניאטורי נוצר כפרויקט בדיקה להדגמת הפוטנציאל של מערכת הננוליתוגרפיה החדשה של האוניברסיטה. הטכנולוגיה מאפשרת לחוקרים לבנות ולחקור מבנים בקנה מידה ננומטרי, ופותחת דלתות למחקר בתחומים רבים. פיתוח הכינור הזעיר הובל על ידי פרופ' קלי מוריסון, ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטה.
"למרות שיצירת הכינור הקטן ביותר בעולם עשויה להיראות כמשימה היתולית, רבים מהדברים שלמדנו בתהליך הניחו את היסודות למחקר שאנו מבצעים", אמרה פרופ' מוריסון בהודעה לעיתונות. "מערכת הננוליתוגרפיה שלנו מאפשרת לתכנן ניסויים החוקרים חומרים בדרכים שונות - באמצעות אור, מגנטיות או חשמל - ולצפות בתגובותיהם".
בלב המיזם נמצא ה-NanoFrazor, מכונת פיסול ננומטרית שתוכננה על ידי Heidelberg Instruments. ה-NanoFrazor משתמש בטכניקה שבה קצה מחומם דמוי מחט "כותב" דפוסים בקנה מידה ננומטרי. ליצירת הכינור, המדענים החלו בשרטוט דיאגרמה באמצעות תוכנה ייעודית.
שבב קטן צופה בשתי שכבות של חומר דמוי ג'ל שהונח תחת ה-NanoFrazor. הקצה המחומם של המכונה, המגיע לטמפרטורות של עד 1,100 מעלות צלזיוס, חרט את דפוס הכינור בשכבה העליונה של החומר. לאחר שהעיצוב נחרט, השכבה התחתונה של החומר הומסה, והשאירה חלל בצורת כינור.
האוניברסיטה הסבירה שלאחר מכן הושקעה שכבה דקה של פלטינה בשבב. שטיפה סופית באצטון הסירה כל חומר שנותר, וחשפה את הכינור המוגמר. ייצור כינור אחד כזה ארך כשלוש שעות, אך שיפור כל שלבי התהליך דרש מספר חודשים כאשר צוות המחקר בדק טכניקות שונות.
הכינור הזעיר קטן מעובי שערה אנושית, שנע בדרך כלל בין 17 ל-180 מיקרון בקוטר. לעין בלתי מזוינת, הכינור נראה לא גדול יותר מגרגר אבק. למרות שהוא טרם אושר רשמית ככינור הקטן ביותר בעולם, הוא מדגים את הקנה המידה המזערי שבו יכולה הננוטכנולוגיה לפעול.
הבחירה בכינור כמוטיב הייתה התייחסות משעשעת לביטוי המוכר מהתרבות הפופולרית: "האם אתה שומע את הכינור הקטן ביותר בעולם מנגן רק בשבילך?" ביטוי זה משמש לעתים קרובות בציניות כדי ללעוג לתלונות מוגזמות או תגובות דרמטיות מדי.
הבנת התנהגות החומרים ברמה הבסיסית, כפי שהודגם על ידי הכינור הקטן, היא צעד לקראת פיתוח מעבדים וטכנולוגיות אחסון יעילים יותר. "ברגע שאנחנו מבינים כיצד חומרים מתנהגים, אנחנו יכולים להתחיל ליישם את הידע הזה כדי לפתח טכנולוגיות חדשות, בין אם זה שיפור יעילות המחשוב או מציאת דרכים חדשות לאיסוף אנרגיה", ציינה מוריסון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו