ההיסטוריונים בוויכוח סוער: כמה איברי מין יש על שטיח הקיר?

ויכוח סוער התעורר בין חוקרי ימי הביניים לגבי המספר המדויק של איברי המין הגבריים המתוארים בשטיח באייה, עבודת רקמה מפורסמת מהמאה ה-11 שמתארת את הכיבוש הנורמני של אנגליה בשנת 1066. על פי הגארדיאן, פרופסור ג'ורג' גארנט ספר 93 פינים לפני יותר משש שנים, אך כעת ד"ר כריסטופר מונק טוען שישנו תיאור 94, אותו הוא מכנה "הפין שנשכח".

מונק עומד על כך שהפרט שהוא מזהה הוא תיאור של איבר מין גברי. "אין לי ספק שהתוספת היא תיאור של איבר מין גברי - הפין שפוספס, אם תרצו? הפרט מפתיע באנטומיה המפורטת שלו", אמר, כפי שדווח בגארדיאן. הוא מבסס את התיאוריה שלו על תצפיותיה של מומחית הרקמה מימי הביניים ד"ר אלכסנדרה מייקין ועל הציורים של המאייר ההיסטורי הבריטי מהמאה ה-19 צ'ארלס סטות'ארד.

גארנט, לעומת זאת, חולק על פרשנות זו, וטוען שהעצם שזוהה על ידי מונק הוא למעשה נדן של חרב או פגיון המתנדנד מתחת לרגלי האיש. "אם מסתכלים על מה שללא ספק הם פינים בשטיח, לאף אחד מהם אין כתם צהוב בקצה", הוא ציין. הוא מאמין שאיברי המין המתוארים בשטיח נושאים משמעות ולא נוספו כבדיחה חסרת טעם. "זה עניין של הבנת המחשבה של ימי הביניים", הוא אמר.

שטיח באייה הוא באורך של כ-70 מטרים וגובהו כחצי מטר, והוא תלוי במוזיאון באייה בנורמנדי, צרפת. השטיח, שנוצר בסביבות 1068, מתאר את כיבוש אנגליה על ידי ויליאם הכובש, כולל סצנות מההכנות לקרב הייסטינגס. השטיח מציג 626 אנשים, 190 סוסים, 35 כלבים, 506 חיות אחרות, מספר מבנים, ועצים ושיחים.

מתוך 93 איברי המין שזוהו על ידי גארנט, 88 שייכים לסוסים וחמישה לגברים, כאשר חלק מהסוסים מתוארים במצב של התרגשות. זיהויו של מונק את איבר המין ה-94 האפשרי עורר עניין מחודש בדימויים המפורטים של השטיח.

היסטוריונים מסכימים שהכללת איברי המין הגבריים בשטיח היא מכוונת ונושאת משמעות סמלית. שני המנהיגים בסכסוך המתואר בשטיח, הרולד גודווינסון וויליאם הכובש, מוצגים על סוסים עם איברי מין גדולים יותר, מה שמרמז על קשר בין הגבריות שלהם לזו של סוסיהם. "אין זה מקרה שהסוס של ויליאם הכובש הוא בהחלט הגדול ביותר בשטיח, שכן הגודל היה חשוב לאלה שסיפרו את סיפור הכיבוש", ציין גארנט.

גארנט מאמין שהמעצב האלמוני של השטיח היה משכיל מאוד ו"השתמש באזכורים ספרותיים כדי לחתור תחת הסיפור הסטנדרטי של הכיבוש הנורמני", כפי שדווח ב-History Extra. "אנחנו יודעים שהמעצב היה למדן - הוא השתמש בתרגום הלטיני של פדרוס [התראקי העתיק] למשלי איזופוס מהמאה הראשונה לספירה, ולא באיזו מסורת עממית מעורפלת", אמר. המעצב שילב משלים יווניים עתיקים בשולי השטיח, מה שהוסיף רבדים של משמעות ליצירת האמנות.

"זו תזכורת לכך שהרקמה היא יצירה רבת-שכבות שמתגמלת לימוד מעמיק. היא נותרה חידה מופלאה כמעט אלף שנים אחרי שהוכנה", ציין ד"ר דייויד מוסגרוב, מנחה הפודקאסט HistoryExtra ומומחה לשטיח.