בשעה שישראל מתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים בזירה המדינית, הכלכלית והחברתית, ולא תמיד בהצלחה יתרה, ענף אחד ממשיך לפרוח ולשגשג בקצב מסחרר שנה אחר שנה, כמעט מתחת לרדאר: הגיימינג.
כן, "משחקי וידאו", אבל לא רק פורטנייט ומשחקים לילדים, אלא תעשייה שלמה עם תרומה אדירה לכלכלת ישראל, שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה, ששואבת אליה את מיטב המוחות המבריקים מעולמות הטכנולוגיה והתרבות, שמעסיקה עשרות אלפי עובדים, שמשלמת מיסים מהגבוהים בהיי-טק הישראלי ושמציבה את המדינה בחזית העולמית של תחום שנמצא בצמיחה אקספוננציאלית.
על פי נתוני Startup Nation Central ומחקרים עדכניים של OECD, ענף הגיימינג מייצר כיום כ-2% מהתוצר הלאומי הגולמי של מדינת ישראל. מדובר בלמעלה מ-15 אלף עובדים, בהם מפתחים, מעצבים, מוזיקאים, אנימטורים, תסריטאים, אנשי דאטה, שיווק ופיתוח עסקי ויוצרי תוכן. זו תעשייה חדשנית ומקורית, שחוצה גבולות בין טכנולוגיה לתרבות, בין כלכלה ליצירה, בין עיצוב חזון עסקי וציוני מודרני לאמירה אמנותית.
ועדיין, מוסדות המדינה מתעקשים להתעלם מכל זה ומעדיפים לשבת בחיבוק ידיים, בשעה שמונחת לפניהם הזדמנות פז להעצים את התרומה כדי להחזיר את ההשקעה בריבית דריבית לטובת הכלכלה הישראלית ולמען אזרחיה. כל זה בזמן שמרבים "להשקיע" אצלנו בהרבה תחומים שאינם מתמרצים את הכלכלה ולא מניעים את המדינה לעתיד מבטיח.
מצד אחד, חברות גיימינג ישראליות מובילות, כמו Playtika ,Candivore Plarium ,Papaya ,Moon Active ואחרות מייצרות משחקים שמכניסים עשרות מיליארדי דולרים בשנה. מצד שני, אין להן כל תמיכה מבחינת הקלות כלכליות או הטבות מיסוי שיתמרצו השקעה ושיאיצו את הצמיחה, אין הכרה בתעשייה שמייצרת חדשנות טכנולוגית טהורה (שמאומצת לעתים על ידי תעשיות הייטק אחרות), אין אימוץ של הגיימינג מבחינה חינוכית (למרות שהוכח שמסייע ללמידה ושיפור יכולות במגוון רחב של אספקטים חינוכיים), אין הכרה בענף כמייצר תוצרי בידור ותרבות ששווים (ועשויים לעלות) בערכם על תוצרים אחרים כמו סרטים או פרויקטים טלוויזיוניים, ואין הכרה בגיימינג תחרותי מבחינת ספורט דיגיטלי.
כולם, כך נראה, לא סופרים את ענף הגיימינג, בזמן שחלקם כן יודעים לתמוך באגפים הטכניים והאנליטיים בהייטק, כמו גם בזוויות שונות של חינוך, תרבות וספורט.
למרות ההצלחה של חברות הגיימינג, בלי תמיכה ורוח גבית, השגשוג לא יימשך לנצח. גם בענף הזה משקיעים בינלאומיים חדלו או האטו השקעות בזמן המלחמה. וללא תוכנית מוסדית-אסטרטגית, לא נוכל להחזיק מעמד בתחרות הגוברת מול מדינות מסביב לעולם שמעודדות פיתוח משחקים כחלק ממדיניות לאומית כוללת. ערב הסעודית, קטאר, מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה - ואפילו איראן - משקיעות סכומי עתק בעידוד ובתמרוץ תעשיות הגיימינג המקומיות, מתוך הבנה ברורה שמדובר במנוע צמיחה קריטי למדינה.
ישראל, שכרגע יושבת בחיבוק ידיים ונותנת לדברים לקרות לבד מעצמם (ומניחה שכך הם גם יישארו), חייבת להכיר בגיימינג כתחום ליבה טכנולוגי באמצעות מדיניות יזומה ותמיכה מוסדית.
ההזדמנות של ישראל נמצאת ממש כאן ותעשיית הגיימינג המקומית, שכבר הוכיחה את יכולתה להגיע להישגים כלכליים אדירים, מוכנה וממתינה שהמדינה תצטרף אליה - אך היא לא תחכה לנצח. במקום להתבסס בתפיסות עבר מיושנות, הגיע הזמן להשקיע בעתיד. כי מי שלא משתתף במשחק - לא יכול לצפות לנצח בו.
הכותב הוא יו"ר GameIS, עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל, שתקיים את הכנס GAMEIS 2025 ב-13 במאי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו