היום שאחרי: איך נבנה הייטק חזק יותר מזה שהיה לפני המלחמה

הפסקת הלחימה מציבה את תעשיית ההייטק והסטארטאפים בישראל בפני נקודת מפנה משמעותית. לאחר תקופה ממושכת של חוסר ודאות, גיוסי מילואים בהיקפים חסרי תקדים, עצירת פרויקטים ודחיית השקעות - נוצר חלון הזדמנויות נדיר לבחינה מחודשת של כיווני הפעולה, לחיזוק מנועי הצמיחה ולביסוס עתידו של אחד הענפים המרכזיים בכלכלה הישראלית.

ההייטק הישראלי מהווה כיום כ-17 אחוז מהתוצר הלאומי ומעסיק למעלה מ-400 אלף עובדים. זהו עוגן כלכלי, תעסוקתי ותדמיתי, אך בשנים האחרונות, עוד לפני פרוץ המלחמה, התמודד הענף עם אתגרים מבניים: האטה גלובלית, ירידה בהיקפי ההשקעות, תחרות גוברת על ההון האנושי ושינויים רגולטוריים. המלחמה החריפה מגמות אלה והציפה פגיעוּת נוספת: תלות גבוהה בהון זר, ריכוז השקעות בחברות מבוססות ופערי חוסן בין חברות גדולות לסטארטאפים צעירים.

ובכל זאת, גם בתוך המשבר, ההייטק הישראלי הוכיח עמידות יוצאת דופן. חברות רבות המשיכו לפתח טכנולוגיות, לגייס הון ולפעול בזירות בינלאומיות, לעיתים בתנאים מורכבים במיוחד. היכולת הזו אינה מקרית; היא נשענת על תרבות יזמית עמוקה, על הון אנושי איכותי ועל ניסיון רב בהתמודדות עם מצבי קיצון. דווקא הלחץ, כפי שההיסטוריה מלמדת, מייצר לא פעם חדשנות, התייעלות וחשיבה מחוץ לקופסה.

עם חזרת השקט היחסי, צפויות השפעות חיוביות מיידיות: עובדים ששוחררו מהמילואים ישובו לשגרה, פרויקטים שהוקפאו יחזרו לפעילות מלאה וקשרים עסקיים בינלאומיים יתחדשו. יציבות פנימית, גם אם שברירית, היא תנאי הכרחי לחזרת אמון המשקיעים, לגיוסי הון חדשים ולהאצת תהליכי צמיחה. אך כדי שהפוטנציאל הזה יתממש, נדרשת פעולה יזומה ולא הסתפקות ב"חזרה לשגרה".

תחומים כמו בינה מלאכותית, סייבר, דיפטק, בריאות דיגיטלית וטכנולוגיות אנרגיה הוכיחו ביקוש יציב ואף גובר גם בתקופת לחימה. אלה תחומים שבהם לישראל יתרון יחסי ברור, ושבהם ניתן לייצר ערך גלובלי משמעותי. עם זאת, קיים סיכון ממשי שההון והקשב ימשיכו לזרום בעיקר לחברות גדולות ומבוססות, בעוד שסטארטאפים צעירים, מנוע החדשנות האמיתי, יתקשו לשרוד את שלביהם הראשונים.

כאן נדרשת מדיניות משלימה: חיזוק תשתיות חדשנות, הרחבת תוכניות הכשרה והסבה מקצועית, עידוד שילוב אוכלוסיות מגוונות בתעשייה ויצירת מסלולי תמיכה ממוקדים ליזמים בשלבים מוקדמים. לא פחות חשוב - חיבור הדוק יותר בין התעשייה, האקדמיה והמגזר הציבורי, מתוך הבנה שהחדשנות אינה מתרחשת בוואקום אלא זקוקה לאקוסיסטם תומך ויציב.

הפסקת הלחימה אינה רק רגע של נשימה - היא הזדמנות אסטרטגית. זהו הזמן לשאול לא רק כיצד חוזרים למה שהיה, אלא כיצד בונים תעשייה חזקה, מאוזנת ועמידה יותר לעשור הבא. שילוב בין חזון ארוך טווח, ניהול אחראי ותמיכה מערכתית יכול להפוך את התקופה שלאחר המלחמה לנקודת זינוק מחודשת.

בסופו של דבר, עתידו של ההייטק הישראלי אינו תלוי רק במצב הביטחוני, אלא ביכולת למנף את היציבות המתחדשת לטובת השקעה בהון האנושי, בעומק הטכנולוגי ובחדשנות פורצת דרך. אם נצליח לעשות זאת, לא רק שנשקם את מה שנפגע, אלא נבסס את מעמדו של ההייטק הישראלי כמוביל טכנולוגי עולמי גם בעידן שאחרי המשבר.

בהקשר זה, חשוב להדגיש כי חיזוק תעשיית ההייטק אינו רק אינטרס של החברות והיזמים עצמם, אלא אינטרס לאומי רחב. ההייטק משפיע באופן ישיר על יציבות המשק, על הכנסות המדינה ממיסים, על שוק התעסוקה ועל מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. יצירת סביבה תומכת שתאפשר לחברות לצמוח, לחדש ולגייס עובדים איכותיים תתרום לא רק לצמיחה כלכלית, אלא גם לחיזוק החוסן החברתי והלאומי.

כדי לממש את הפוטנציאל, נדרשת ראייה מערכתית ארוכת טווח: מדיניות ממשלתית המעודדת השקעות, רגולציה מאוזנת שאינה חונקת חדשנות, והמשך שיתוף פעולה הדוק בין המגזר העסקי, האקדמיה והמערכת הציבורית. במקביל, יש להמשיך ולהשקיע בהון האנושי - בהכשרה, בהסבה מקצועית ובהרחבת מעגל המשתתפים בתעשייה - כדי להבטיח שהצמיחה העתידית תהיה רחבה, מגוונת ובת־קיימא. כך ניתן יהיה לתרגם את נקודת המפנה הנוכחית להזדמנות אמיתית ולבסס תשתית איתנה להייטק הישראלי לשנים הבאות.

הכותבת היא מנהלת פיתוח עסקי באיגוד ההייטק הישראלי