האם ייתכן שכמה סיפורים חסרי בסיס עובדתי מסוגלים להפוך תומכי שלום לאוהדי מלחמה? מחקר בינלאומי חדש מציג תמונה מדאיגה: תאוריות קונספירציה אינן רק תופעת שוליים של חוסר אמון, אלא מנגנון פסיכולוגי וחברתי שמסוגל לעצב עמדות ציבוריות ולהשפיע ישירות על תמיכה באלימות, סנקציות או סיוע הומניטרי.
בעידן שבו המציאות הפוליטית נעשית מורכבת יותר והמידע זורם במהירות מסחררת, הנרטיבים הקונספירטיביים הופכים לכלי עוצמתי במיוחד בידיהם של מנהיגים המבקשים לגייס תמיכה ציבורית.
המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת אמסטרדם, בחן את השפעתן של אמונות קונספירטיביות על עמדות כלפי מלחמה בסדרה של חמישה מחקרים שכללו סקרים וניסויים מבוקרים במדינות שונות. בין היתר נבדקו עמדות אזרחים ביוון, סלובקיה, הולנד וארצות הברית כלפי סכסוכים עכשוויים, בהם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והסכסוך במזרח התיכון.
תאוריות קונספירציה אינן רק תופעת שוליים של חוסר אמון, אלא מנגנון פסיכולוגי וחברתי שמסוגל לעצב עמדות ציבוריות ולהשפיע ישירות על תמיכה באלימות, סנקציות או סיוע הומניטרי
החוקרים מצאו כי אמונה בתאוריות קונספירציה המציגות מדינה אחרת כ"רוקמת מזימות סודיות" מעלה בעקביות את תחושת האיום ומחזקת את התמיכה בתוקפנות צבאית. במקביל, היא מפחיתה אמפתיה כלפי הצד הנתפס כאויב ומגבירה את ההצדקה המוסרית לפגיעה בו או לסירוב לסייע לו. כך נוצרת מערכת רגשית של "אנחנו" מול "הם", שבה המורכבות מתפוגגת לטובת נרטיב פשוט של טובים מול רשעים.
ההשפעה הזאת אינה רק פסיכולוגית, אלא גם נוירולוגית. תאוריות קונספירציה פועלות על מנגנוני פחד בסיסיים במוח, ובראשם האמיגדלה. כשהאמיגדלה מופעלת, היא משפיעה משמעותית על פעילות קליפת המוח הקדם מצחית, שאחראית על חשיבה ביקורתית ועיבוד רציונלי של מידע. במצב כזה התודעה פועלת מתוך הישרדות ולא מתוך שיקול דעת. הפוליטיקאי המודע לכך יודע להפעיל את הציבור ולהשפיע עליו ברמה הרגשית, להפוך פחד למניע פעולה, ולעיתים גם לאלימות.
נרטיב קונספירטיבי מספק למוח תחושת שליטה והבנה בעולם בלתי צפוי. במקום להתמודד עם מציאות מורכבת, שבה קיימים אינטרסים כלכליים, היסטוריים ופוליטיים משתנים, הנרטיב הקונספירטיבי מעניק פשטות קוגניטיבית. הוא מצייר את המציאות כמאבק ברור בין אויב מרושע לצד צודק. עבור המוח האנושי, הפשטות הזו מנחמת ומפחיתה עומס מנטלי. זהו למעשה "מסלול עצבי קצר", דרך עיבוד מידע הדורש פחות אנרגיה ולכן גם פחות ביקורת. מבחינה פוליטית, מדובר בנשק קוגניטיבי יעיל וזמין.
ממצא נוסף ומטריד במחקר הוא שהקשר בין אמונה בקונספירציות לתמיכה במלחמה הוא דו-כיווני. כלומר, לא רק שהאמונה בקונספירציה מגבירה את התמיכה באלימות, אלא שגם תמיכה ראשונית במלחמה עלולה לגרום לאדם לאמץ קונספירציות חדשות שמצדיקות את עמדתו. זהו מנגנון של רציונליזציה פסיכולוגית, צורך פנימי להפחית דיסוננס קוגניטיבי. קל יותר לחיות עם תמיכה במלחמה, פעולה מוסרית קשה, אם מאמינים שהצד השני פועל מתוך רוע מתוכנן. כך הופכת הקונספירציה לאמצעי להצדקת המציאות הרגשית לאחר מעשה.
מדובר בתופעה של דיסוננס קוגניטיבי הפוך: במקום לחפש עובדות שיתמכו בעמדה קיימת, המוח יוצר סיפור שיאפשר להצדיק את העמדה שכבר ננקטה. המוח מחפש עוגן זיכרון נרטיבי, סיפור קונספירטיבי, כדי לשמר תחושת עקביות פנימית. האמונה בקונספירציה אינה רק מקור למלחמה, אלא גם דרך לזכור ולצדד בה לאורך זמן. במובן זה היא חודרת לעומק הזהות האישית והקולקטיבית.
עם זאת, חשוב לציין שלמחקר הנוכחי יש מגבלות. מרבית המדגמים נאספו ממדינות שאינן מעורבות ישירות בלחימה, ולכן ייתכן שהתגובות והעמדות שנמדדו שונות מאלו שהיו מתקבלות בקרב אזרחים הנמצאים בעיצומה של מלחמה אמיתית. בנוסף, עוצמת ההשפעה של תאוריות קונספירציה עשויה להשתנות בהתאם לתרבות, לשיח הפוליטי ולנגישות למידע אמין בכל מדינה. החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקרי המשך שיבחנו כיצד משתנה הקשר בין אמונה קונספירטיבית לתמיכה באלימות במצבים של חשיפה ישירה לאיום ובתקופות משבר לאומי.
ממצאי המחקר מראים עד כמה עוצמתית היא השפעתם של נרטיבים על מבנה החשיבה הציבורית. בעידן שבו רשתות חברתיות מגבירות ומפיצות מסרים רגשיים במהירות עצומה, תאוריות קונספירציה אינן עוד אמונה שולית אלא גורם מדיני פעיל. הן מסוגלות לשנות את האופן שבו אומות תופסות זו את זו, להשפיע על החלטות מדיניות, ולכוון את הציבור לתמיכה או התנגדות למלחמה.
המסקנה ברורה: במאה ה-21, המאבק האמיתי אינו רק על גבולות וטריטוריות אלא על תפיסת המציאות עצמה. הקרב על התודעה מתנהל במקביל לקרב הפיזי, ובמובנים מסוימים גם קובע את תוצאותיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו