המרוץ ל-AI מתלהט: זאת כבר מזמן לא רק תחרות טכנולוגית בין מודלים מתקדמים, אלא מאבק עמוק יותר בין שתי תפיסות כלכליות. מצד אחד ניצבת תעשיית ההייטק האמריקנית, המתבססת על קפיטליזם תחרותי שבו ענקיות כמו גוגל, אנתרופיק ו-OpenAI משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מודלים עוצמתיים, במטרה להשיג הצלחה מסחרית שתצדיק את ההשקעה. מהעבר השני עומדת סין, המביאה אל תחום ה-AI את ארגז הכלים שכבר שינה תעשיות שלמות: מיקוד אסטרטגי מלמעלה, סובסידיות רחבות, יעילות ייצור אגרסיבית ורצון להפוך טכנולוגיות מתקדמות לקומודיטי זול ונגיש.
השאלה שמרחפת מעל המרוץ הזה היא האם סין תצליח להציף את השוק במודלים זולים אך "טובים מספיק" - כפי שעשתה בעבר בשוק הסולארי, בתעשיית הסוללות וברכבים החשמליים - אשר ישחקו את יכולת התחרתיות והמודל הכלכלי של חברות הפרימיום האמריקניות. אם התרחיש הזה יתממש, ייתכן שגם ענף הצמיחה האמריקני המבטיח ביותר ימצא את עצמו מול מלחמת מחירים שמזעזעת את המערכת.
כשאי אפשר להתעלם מהמחיר
מנהלי חברות גדולות רגילים לנווט בין עלות לתועלת, אבל מה קורה כשזה נוגע למודל AI, מהמשאבים היקרים ביותר לתפעול? דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא ב-Airbnb, אחת מפלטפורמות התיירות והלינה הגדולות בעולם. מנכ"ל החברה בריאן צ'סקי חשף באחרונה כי Airbnb משתמשת במודל Qwen של עליבאבא בשירות הלקוחות.
"הוא מאוד טוב, וגם מהיר וזול", הסביר בפשטות. זו הייתה הפעם הראשונה שמנכ״ל של תאגיד אמריקני בקנה מידה כזה מודה בשימוש תפעולי במודל סיני. הסיבה המרכזית לכך טמונה בפער הכלכלי: מחיר ההפעלה של Qwen נמוך לעיתים פי 10, 20 ואפילו 50 מהמחיר של מודלים אמריקניים מובילים כמו GPT או Gemini.
במספרים מוחשיים יותר, מיליון "טוקנים" – יחידת מדידה מקובלת בתעשייה – עולים במודלים האמריקניים בין כמה דולרים לעשרות דולרים. ב-Qwen, אותה כמות חישוב עולה סנטים בודדים. עבור חברה שמריצה מיליוני שאילתות מדי יום, המשמעות המצטברת עצומה.
ההצהרה של צ'סקי חשפה מה שהופך בהדרגה לאחד הסיפורים הגדולים בזירת הבינה המלאכותית. בזמן שארה"ב מנסה להמשיך ולהחזיק ביתרון טכנולוגי דרך מודלים מתקדמים ויקרים, סין מציפה את השוק במודלים זולים במהותם, לעיתים זולים בצורה שמערערת את מודל הרווח האמריקני.
מלחמת מחירים בזירה הטכנולוגית הגבוהה ביותר אינה דומה לשום מלחמת מחירים של מוצרים פיזיים. כאן מדובר במנוע הצמיחה המרכזי של העשור הקרוב, וההשפעה חורגת הרבה מעבר לחדשנות עצמה. היא נוגעת בשרשראות אספקה, בפערי הכוח הגלובליים, במפת ההשפעה הבינלאומית ובשאלה מי יכתיב את הכללים של עידן ה-AI.
היסטורית, סין כבר עשתה זאת. תעשיית הפאנלים הסולאריים היא הדוגמה הקלאסית: בתוך שנים ספורות השתלטה המדינה על שרשרת האספקה העולמית באמצעות ייצור זול, מימון ממשלתי וחדשנות הנדסית תחת אילוצים. המחיר הגלובלי של פאנלים צנח בכ-90 אחוז תוך עשור, יצרנים אירופאים ואמריקנים קרסו, והתעשייה הפכה לקומודיטי סיני. הדוגמה הזו הפכה למטאפורה כמעט רשמית לדיון על מודלי ה-AI הסיניים.
איך מוזילים מודל AI?
בתחילה הנחה היתה כי רק ענקיות אמריקניות, עם תקציבי עתק וגישה למאיצים המתקדמים ביותר של אנבידיה, יוכלו לפתח את הדור הבא של ה-AI. אז, ב-2023, הגיעה DeepSeek הסינית והוכיחה שאפשר לאמן מודל גדול בעלות מזערית ממה שהיה מקובל, ובעיקר, שאפשר להפעיל אותו (inference) בזול. מאחר שההפעלה היא החלק היקר באמת עבור ארגונים, המפנה הזה טלטל את ההנחות על מבנה העלויות של שוק ה-AI.
משם נולד גל של מודלים סיניים שהפכו את היעילות למוצר דגל. לצד DeepSeek צמחו Moonshot AI עם משפחת Kimi, שהפכו למובילים בסין במשימות הבנת מסמכים ארוכים בזכות הקשר עצום ועלות הסקה נמוכה במיוחד, הנמוכה פי חמישה עד שמונה לעומת מודלי חשיבה מערביים. Doubao של ByteDance מציע משימות דומות במחיר שנע, לפי דיווחים, סביב שלושה עד ארבעה אחוזים בלבד ממחיר GPT-4. ומשפחת Qwen של עליבאבא משלימה את התמונה עם מודלים פתוחים וקלים.
מאחורי כל מודל AI מסתתרת אמת פשוטה: עיקר העלות אינו בקוד או בכוח אדם, אלא באנרגיה, ב-GPU ובזמן החישוב. מודלים אמריקניים מתקדמים דורשים אלפי מאיצים יקרים כדוגמת NVIDIA H100, וכל שאילתה של משתמש מתורגמת לעבודה עתירת חשמל וקירור. לכן דווקא שלב ההפעלה, ולא רק האימון, הוא זה שהופך לנטל כלכלי עצום עבור ארגונים.
במודלים הסיניים התמונה הפוכה. היעדר גישה לשבבים האמריקניים המתקדמים אילץ חברות בסין לאמן ולהפעיל מודלים על חומרה מוחלשת יותר כמו H800 או שבבי Huawei Ascend. האילוץ הזה הפך ליתרון: הוא דחף לפיתוח שיטות יעילות בהרבה. ארכיטקטורות Mixture of Experts, המפעילות בכל רגע רק חלק קטן מהמודל, ודיסטילציה המכווצת מודלים גדולים, יצרו שילוב של איכות טובה ועלות חישוב נמוכה באופן קיצוני.
לזה מצטרפים תנאים כלכליים שמגבירים את האפקט: סובסידיות ממשלתיות, חשמל זול יותר בחוות שרתים ותמיכה מתמשכת מצד המדינה והשחקניות הגדולות כמו עליבאבא ו-Tencent. התוצאה היא מערכת המסוגלת להעמיד מודלים לשימוש רחב במחיר שאינו בר-תחרות במערב.
בעיני גורמים אמריקניים, זהו שיעור חוזר מהתעשייה הסולארית: סין לוקחת את המרכיב היקר ביותר בשרשרת הערך והופכת אותו לזול ונגיש. וכאשר העלות הופכת למוקד התחרות, לא תמיד המודל החזק ביותר הוא זה שמנצח.
בין צרכנים לארגונים: האימוץ בעולם
התמונה הגלובלית של אימוץ מודלים סיניים מורכבת. בחזית הצרכנית יש התפוצצות שימוש: אפליקציית DeepSeek, לדוגמה, רשמה עשרות מיליוני משתמשים מחוץ לסין, כולל במדינות כמו הודו, אינדונזיה וברזיל. במדינות רבות באסיה ובאפריקה הפכה האפליקציה למובילת הורדות בתוך שבועות, הודות למחיר אפסי ולביצועים שנחשבים מספקים עבור חלק ניכר מהמשתמשים. מגמה דומה נרשמה גם סביב האפליקציה Kimi של Moonshot, שזכתה לפופולריות מהירה, וכן סביב אסיסטנטים כמו Doubao של ByteDance ומודלים המבוססים על Qwen, שהפכו לנפוצים בקרב מפתחים ויוצרים ברשת.
בעולם הארגוני התמונה מפוצלת. חברות גדולות במערב, במיוחד במגזרי תשתיות, ביטחון, בריאות ופיננסים, נמנעות כמעט לחלוטין משימוש ישיר במודלים סיניים. החשש מפני רגולציה, שאלות אבטחת מידע, והעובדה שחוקים סיניים מחייבים שיתוף פעולה עם המדינה בנושאי דאטה, יוצרים חסם משמעותי.
אבל מתחת למעטפת הזו מתפתחת תנועה הפוכה, בולטת במיוחד בקרב סטארטאפים וחברות SaaS קטנות. עבורם, מודלים כמו Qwen, DeepSeek ו-Kimi הם פתרון שקשה להתעלם ממנו. החיסכון בעלות ההפעלה עצום, והמודלים זמינים בקוד פתוח או דרך פלטפורמות ענן מערביות שאינן מעבירות נתונים לסין. מודלים אלה מתלבשים היטב על משימות כמו תמיכה טכנית, סיכום מסמכים, ניתוח טקסט בסיסי וכלים למפתחים.
לתמונה הזו מצטרף גם עולם הקוד הפתוח. Qwen של עליבאבא הפך לאחד ממודלי הבסיס הנפוצים בעולם בזכות משקליו הפתוחים. מפתחים באירופה ובארה"ב מורידים את המודל, משנים אותו, מתאימים אותו לשפות ותחומים חדשים ומייצרים מאות גרסאות. כך המודלים הסיניים הופכים לשכבת תשתית גלובלית, אפילו במדינות שבהן חברות גדולות חוששות להשתמש בהם.
בין הצפה לדו-קיום - מה יקרה עכשיו?
מנקודת המבט האמריקנית, התרחיש הפסימי ברור. אם סין תמשיך להציף את השוק במודלים זולים, ובמקביל תחדור לאזורי השפעה באמצעות ענני ענק ופתרונות משולבים, ייתכן שהמודלים המערביים יאבדו את השוק הרחב. הם יישארו מוצר פרימיום, יקר ומוגבל לשימושים מתקדמים, בעוד השוק ההמוני והיזמי יתבסס על מודלים סיניים. זה תרחיש המזכיר באופן כמעט מטריד את מה שאירע לתעשיית הפאנלים הסולאריים, שבה טכנולוגיה מערבית חדשנית הפכה לבסוף לשוק הנשלט כמעט לחלוטין על ידי סין.
אבל יש גם תרחיש מתון ואולי סביר יותר. מודלי ה-AI עשויים להתפצל לשתי קטגוריות: מודלי יסוד, שבהם ארה"ב תמשיך להוביל בזכות עוצמת התעשייה, המוחות והחומרה המתקדמת; ומודלים פרקטיים וזולים, שבהם סין תבלוט במיוחד. תרחיש זה משקף שני שוקים שונים: שוק של מצוינות טכנולוגית ושוק של יעילות ופריסה מסיבית.
בשני התרחישים קיימת נקודה אחת משותפת. מודלים סיניים כבר אינם בשוליים. הם חלק מתחרות אמיתית, עמוקה ומחושבת. ואם ההיסטוריה מלמדת משהו, הרי שסין יודעת היטב כיצד להפוך טכנולוגיות מתקדמות למוצרי מדף זולים ולכבוש באמצעותם שווקים שלמים. השאלה היא לא רק מי יבנה את המודל הכי טוב, אלא מי ידע למכור אותו במחיר שאי אפשר להתחרות בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
