"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בין אקס-מן לזיהוי ביומטרי: למה לכל אחד יש מחיאת כפיים ייחודית?

צוות חוקרים בנה ידיים מסיליקון כדי להבין מה באמת קורה כשמוחאים כף אל כף - וגילו שהאוויר הכלוא בין הידיים יוצר חתימת צליל אישית

,עודכן
0השמעה
מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און מוחא כפיים, ב-2018. צילום: AFP

בפעם הבאה שאתם מוחאים כפיים, תעצרו רגע. אולי זה קורה בקונצרט, הפגנה, שיעור או סתם התלהבות רגעית, אבל מאחורי הצליל שאתם מפיקים מסתתרתדרמה מדעיתשל ממש. מחקר מגלה כי לא מדובר במפגש פשוט של שתי כפות ידיים, אלא מופע של אוויר, תהודה, התנגשות ואפילו חתימה אישית שאפשר לזהות.

מי שפתח את הדלת למחקר הוא פרופ' סאני ג'ונג מאוניברסיטת קורנל, שצפה בסצנה ב"אקס-מן: המפלט האחרון" שבה גיבור-על מוחא כפיים ויוצר גל הדף שמפיל חיילים. במקום להתרשם מהאפקטים, ג'ונג מצא את עצמו תוהה מה באמת קורה בין כפות הידיים בזמן המחיאה - וכך נולד מחקר רב תחומי שפורסם בכתב העת המדעי Physical Review Research.

אז מה יוצר את הצליל? כשכפות הידיים נפגשות, הן כולאות ביניהן חלל קטן של אוויר. במכה, האוויר הזה נדחס ופורץ החוצה דרך הפתח שבין האגודל לאצבע ויוצר גל לחץ שמרעיד את האוויר סביבם. זהו עיקרון תהודת הלמהולץ - אותו תהליך שמפיק צליל כשנושפים על פי בקבוק. רק שכאן במקום דפנות זכוכית קשיחות יש עור וגידים שסופגים את רוב האנרגיה, ולכן הצליל קצרצר ונעלם תוך עשירית השנייה.

כמו חליל בכף היד

כדי להבין את התהליך לעומק, החוקרים בנו דגמי סיליקון של ידיים - רכות, קשיחות, גדולות וקטנות - וציידו אותם בחיישני לחץ, מיקרופונים ומצלמות מהירות. הם בחנו כל משתנה: צורת היד, מהירות המכה, גמישות העור ואפילו מבנה החריצים בין האצבעות. באמצעות אבקת טלק הם עקבו אחרי מסלול האוויר שנפלט.

התוצאה: כל שינוי קטן משפיע על התוצאה הסופית. מחיאה מהירה דוחסת את האוויר חזק יותר ויוצרת צליל עוצמתי יותר. כאשר החלל בין כפות הידיים גדול, נוצר צליל נמוך ועמוק. חלל צר וידיים קשיחות מפיקים צליל חד וגבוה. ידיים רכות בולעות את הצליל מהר יותר והחריצים בין האצבעות מוסיפים תדרים גבוהים, ממש כמו חליל קטן שמנגן בתוך כף היד.

המחקר גילה גם שלכל אחד מאיתנו יש "חתימת צליל" ייחודית - תוצאה של מבנה הידיים, גמישות העור, הקצב והטכניקה. ד"ר גואוקין ליו, מהחוקרות המרכזיות בצוות, מסבירה שאפשר לזהות אדם לפי הצליל של מחיאת הכפיים שלו ואפילו להשתמש בזה בעתיד לזיהוי ביומטרי.

החוקרים פיתחו מודלים מתמטיים שמראים קשר בין מהירות המחיאה ללחץ שנוצר בחלל היד, והוכיחו שרוב האנרגיה מושקעת בתנועת האוויר ולא ביצירת קול. איכות הצליל של מחיאת כפיים נמוכה בהרבה מכלי נגינה קשיחים, כי הידיים סופגות אנרגיה במהירות ומשנות צורה בכל מחיאה.

ההבנה החדשה של מחיאת כפיים יכולה לשנות את הדרך שבה מלמדים קצב במוזיקה, מודדים אקוסטיקה של חדרים, מזהים אנשים ואפילו מפתחים רובוטים שמסוגלים לייצר צלילים אנושיים. ובינתיים, יאללה, כפיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר