מדוע רק לבני אדם יש סנטר? האיברים בגוף האדם שהאבולוציה לא יודעת להסביר

האם שמתם לב לעובדה שרק לבני אדם יש סנטר? מסתבר שמדובר באחת החידות הגדולות של האבולוציה האנושית, שמדענים עדיין לא הצליחו לפתור. לעומת זאת, תעלומה אחרת של הגוף האנושי - למה האשך האנושי גדול פי שלושה מזה של גורילה אך רק חמישית מגודלו אצל שימפנזה - דווקא מקבלת תשובה מפתיעה.

פרופ' מקס טלפורד, מומחה לזואולוגיה ואנטומיה השוואתית מאוניברסיטת קולג' לונדון, מסביר בספרו החדש "עץ החיים" שהגוף האנושי הוא מכונה מורכבת שחלקיה הרבים הורכבו בהדרגה במהלך ארבע מיליארד שנות היסטוריה.

פרופ' טלפורד מסביר באתר The Conversation כי האבולוציה מספרת לנו איך התפתחנו שלב אחר שלב. בהתחלה היינו יצורים פשוטים ללא עמוד שדרה. אז פיתחנו עמוד שדרה וגפיים (ונכנסנו לקבוצת בעלי החוליות). מאוחר יותר פיתחנו יכולת להפריש חלב ולגדל שיער (ונכנסנו לקבוצת היונקים). ולבסוף פיתחנו ציפורניים וידיים מתוחכמות (כחלק מקבוצת הפרימטים). כל שלב הוסיף תכונות חדשות על אלה שכבר היו.

אבל למה בכלל התפתחה כל תכונה? כדי לענות על זה, מדענים מחפשים מקרים שבהם אותה תכונה התפתחה באופן עצמאי כמה פעמים אצל בעלי חיים שונים. תופעה זו נקראת "התכנסות אבולוציונית" והיא מאפשרת לחוקרים לבצע מעין ניסוי טבעי.

החיים הסודיים של האשכים

לדברי פרופ' טלפורד, דוגמה מצוינת היא גודל האשכים אצל פרימטים שונים. קחו למשל קופי קולובוס אביסיניים שחורים-לבנים וקופי מקוק - שני מינים בגודל דומה. אבל בעוד אשכי הקולובוס שוקלים רק שלושה גרמים, אשכי המקוק מגיעים ל-48 גרם - פער עצום. ההסבר? אורח חיים מיני שונה לחלוטין. זכר קולובוס נלחם על הרמון של נקבות שמזדווגות רק איתו. הוא יכול להסתפק במעט זרע - אם טיפה מספיקה לתינוק, למה לבזבז יותר?

לעומתו, המקוקים חיים בלהקות מעורבות שבהן כולם מזדווגים עם כולם. כאן התחרות היא בין הזרע של זכרים שונים בתוך גוף הנקבה. זכר עם אשכים גדולים מייצר יותר זרע ומגדיל את סיכוייו להעביר את הגנים שלו.

כשבודקים יונקים אחרים, התבנית חוזרת: אשכים גדולים אצל מינים בעלי ריבוי בני זוג, קטנים אצל מונוגמיים. גורילות כסופות-גב עם ההרמון שלהן - אשכים קטנים. שימפנזים ובונובו עם ריבוי בני הזוג שלהם - אשכים גדולים.

השיא? דולפינים, שהאשכים שלהם מהווים עד ארבעה אחוזים ממשקל גופם (אצל בני אדם זה היה שווה לכשלושה ק"ג). דולפינים מזן סטנלות ארוכות-חרטום, למשל, משתתפים באירועי הזדווגות המוניים. ומה איתנו? האשכים האנושיים נמצאים איפשהו באמצע - הסיקו מזה מה שתרצו.

אבל בחזרה לסנטר. בניגוד לאשכים, הסנטר האנושי הוא ייחודי לחלוטין - אין אותו אפילו אצל הניאנדרטלים, בני הדודים הקרובים שלנו. יש חצי תריסר תיאוריות: אולי הוא חיזק את הלסת של לוחמי המערות, אולי התפתח כדי להדגיש את הפאר של זקן גברי, או אולי הוא פשוט שריד מיותר שנותר כשהלסת נחלשה בגלל המצאת הבישול והמזון הרך.

הבעיה? בלי דוגמאות נוספות של סנטר בטבע, אין דרך לבדוק איזו תיאוריה נכונה. כמו שפרופ' טלפורד מסכם: ייתכן שחלקים מסוימים מהטבע האנושי נועדו להישאר בגדר תעלומה.