כל רגע נחרט לנצח: המחיר הכבד של זיכרון מושלם

דמיינו שאתם זוכרים בדיוק מה אכלתם לפני עשר שנים ביום רביעי כלשהו, עם מי דיברתם ומה הרגשתם. עבור פחות מ-70 אנשים ברחבי העולם, זו מציאות יומיומית. הם סובלים מתופעה נדירה הנקראת "היפרתימזיה" או בשמה המדעי HSAM - זיכרון אוטוביוגרפי עילאי.

ג'יל פרייס, אמריקנית בשנות ה-40 לחייה, הייתה הראשונה שאובחנה עם התופעה. היא זוכרת כל יום מחייה מאז גיל 14 - מה לבשה, מה אכלה, עם מי דיברה ומה הרגישה, גם אם חלפו עשרות שנים. סיפורה עורר גל התעניינות עולמי והוביל לגילוי מקרים נוספים, כולל בישראל.

בשונה מ"זיכרון צילומי", בעלי היפרתימזיה אינם זוכרים הכל, אלא מתמחים בזיכרון אישי. הם מסוגלים לשלוף מהזיכרון כמעט כל יום מחייהם ולספר אותו לפרטי פרטים, כולל תחושות, רגשות ולעיתים אפילו מזג האוויר.

מרילו הנר, שחקנית אמריקנית עם HSAM, שיחזרה בפני חוקרים מאות אירועים מילדותה, כולל תאריכים מדויקים של שידורי טלוויזיה וחופשות משפחתיות. בישראל דווחו מקרים בודדים של אנשים שמפתיעים בני משפחה וחברים בזיכרון מפורט של כל מפגש ושיחה.

המחיר הרגשי הכבד

אך מאחורי היכולת המדהימה מסתתר צד אפל. רבים מבעלי התופעה סובלים מעול רגשי כבד - הם אינם מסוגלים לשכוח חוויות שליליות, ורגשות כואבים חוזרים ועולים שוב ושוב. פרייס עצמה הודתה כי היא סובלת מחרדות, נדודי שינה ואפילו דיכאון.

"במקרים רבים, אנשים המתמודדים עם היפרתימזיה לא מסוגלים לשלוט בבחירה איזה מידע לקודד ולשמור בזיכרון ואיזה לא. לכן הם נוטים לעיתים קרובות לזכור פרטים לא חשובים ואף שוליים, לרבות זיכרונות רגשיים שליליים", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן.

עניאל מוסיף כי "אצל אנשים המתמודדים עם היפרתימזיה, חוויות שליליות רבות נשמרות חזק מאוד במרקם האוטוביוגרפי של הזיכרון, לעיתים כאילו הן התרחשו זה עתה. מנגנון השיכחה במוח שהוא מנגנון פרואקטיבי חשוב, פועל אצלם לעיתים בצורה שונה ואף לקויה ממוח טיפוסי רגיל".

החיפוש המדעי אחר הסיבות

המדע עדיין מנסה לפצח את סוד הזיכרון העל-אנושי. מחקרי מוח מצביעים על הבדלים בקישוריות בין אזורים מוחיים, בעיקר בהיפוקמפוס - אזור המוח האחראי על זיכרון, ובקליפת המוח הקדם-מצחית. אך טרם נמצא "גן הזיכרון" או מבנה מוחי ייחודי שמסביר את התופעה.

באופן מפתיע, מי שמתמודד עם התופעה לא בהכרח מצטיין בזיכרון כללי - הם אינם טובים במיוחד בלזכור רשימות מילים או מספרים, אלא רק בזיכרון האישי. הסברה היא כי שילוב בין נטייה רגשית גבוהה, עיסוק עצמי מוגבר ותהליכי קידוד מוחיים ייחודיים עומד בבסיס התופעה.

הטיפול כיום מתמקד בתמיכה רגשית ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמטרתו לסייע בניהול הצפה רגשית. עבור רובנו, השכחה היא חלק בלתי נפרד מהחיים - עבורם, היא חלום רחוק.

"אחת המטרות באימון וחיזוק המוח לאורך זמן היא לשלוט מתוך בחירה באופן שבו נוכל לשנות ולחווט את המוח מחדש. דרך אימון המוח לאורך זמן ניתן באופן שיטתי לחזק זיכרונות נבחרים, ולצד זאת, לא פחות חשוב ואף לעיתים יותר חשוב, גם להחליש זיכרונות מסוימים", מסכם עניאל.