מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי "Alzheimer's & Dementia" חושף קשר מדאיג בין ישיבה ממושכת לבין כיווץ המוח. החוקרים מאוניברסיטת ונדרבילט שבארה"ב מצאו שכל שעה נוספת של ישיבה גורמת להתכווצות המוח - גם אצל אנשים הפעילים גופנית באופן סדיר.
המחקר, שנמשך שבע שנים, עקב אחרי 404 מבוגרים בגיל ממוצע של 71. המשתתפים נשאו מד תנועה על פרק כף היד שתיעד כל תזוזה ופעילות לאורך כל היום. התוצאות מראות שהמשתתפים ישבו בממוצע 13 שעות ביום - זמן הכולל עבודה, נסיעות, ארוחות וזמן פנוי.
נזק למרכזי הזיכרון
החוקרים גילו שככל שהמשתתפים בילו זמן רב יותר בישיבה, כך התכווצו מהר יותר אזורים במוח הרגישים במיוחד למחלת אלצהיימר. בין האזורים הנפגעים בולט ההיפוקמפוס - מרכז הזיכרון הראשי במוח.
המשתתפים שישבו זמן רב יותר לא רק איבדו נפח מוחי במהירות גבוהה יותר, אלא גם קיבלו ציונים נמוכים יותר במבחני זיכרון וקוגניציה. הממצא המדאיג ביותר: כמעט 90% מהמשתתפים עמדו בהמלצות הרשמיות לפעילות גופנית של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב.
"אי אפשר לבטל באמצעות ספורט את הנזק של אורח חיים יושבני", מסכמים החוקרים. המחקר מלמד שמה שאנשים עושים בין האימונים חשוב לא פחות מהאימונים עצמם.
סיכון כפול לנושאי גן סיכון
המחקר חשף סיכון נוסף עבור נושאי גרסת הגן APOE-ε4, הגורם הגנטי הידוע המעלה את הסיכון לפתח אלצהיימר. נושאי הגן שישבו זמן רב יותר חוו ירידה משמעותית בנפח המוח באזורים קריטיים כמו האונות הקדמיות והפריאטליות, לעומת אנשים שאינם נושאים את הגן.
התגלית מהווה אזהרה מיוחדת למי שיש להן היסטוריה משפחתית של דמנציה, ומדגישה את החשיבות של הפחתת זמן הישיבה עבור קבוצת אוכלוסייה זו.
מנגנון הנזק
החוקרים מסבירים שישיבה ממושכת כנראה מפחיתה את זרימת הדם למוח, מגבירה תהליכי דלקת ומחלישה את הקשרים בין תאי העצב. מחקרים קודמים כבר קשרו ישיבה ממושכת למחלות לב, סוכרת וסרטן, ועכשיו מתברר שגם המוח נפגע באופן ישיר.
המחקר בולט באמינותו המדעית משום שהשתמש במדידות מדויקות של תנועה במקום שאלונים עצמיים שהם לרוב לא אמינים. המשתתפים עברו גם סריקות מוח ומבחנים קוגניטיביים, מה שאפשר לחוקרים לזהות בדיוק איפה וכמה המוח מתכווץ.
מגבלות וסייגים
החוקרים מציינים כמה מגבלות במחקר: מרבית המשתתפים היו לבנים ומשכילים, כמעט כולם היו פעילים גופנית, והמחקר לא בדק בצורה ישירה האם הפסקות תכופות מהישיבה עשויות להקטין את הנזק.
עם זאת, הראיות הולכות ומצטברות שישיבה מהווה גורם סיכון לדעיכה קוגניטיבית ואי אפשר לפצות עליה רק באימון.
המלצות מעשיות
הפתרון אינו רק לזוז יותר אלא לשבת פחות. שולחנות עמידה, פגישות בהליכה והפסקות קצרות של פעילות קלה מוכחות כמשפרות את התפקוד הקוגניטיבי ומפחיתות את הסיכון לדמנציה.
החוקרים ממליצים להתייחס לישיבה ממושכת כאל סכנה בריאותית אמיתית, במיוחד עבור מי שרוצה להישאר בריא קוגניטיבית גם בגיל מבוגר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו