"יכול להתהפך עלינו": מומחה גרעין טוען שאסור לישראל לתקוף את הכור בבושהר

הדיווחים על זיהוי סימני קרינה רדיואקטיבית במתקן ההעשרה של האורניום בנתנז, אותו הפציצה ישראל, מעלים את השאלה המורכבת כיצד על ישראל להתמודד עם החומרים הרדיואקטיביים שכבר יש באיראן. השאלה היא האם ההפצצה שלהם לא תגרום לנזקים עצומים לסביבה כפי שכך קרה בשעתו בכורים הגרעיניים היפנים בפוקושימה וכן באסון הכור המפורסם בצרנוביל, אסון ממנו נפלטו חומרים גרעיניים שהתפשטו וששרידים שלהם אף הגיעו לישראל.

כדי לקבל תשובה על שאלה זו פנינו לאל"מ מיל' ד"ר אורי ניסים לוי מומחה לענייני גרעין. המומחה ציין כי ההתמודדות עם כורים גרעיניים היא בעייתית מאד וציין כי משום כך על ישראל להימנע למשל מהפצצת הכור הגרעיני של איראן בבושהאר, כור חם הפעיל כבר משנת 2014.

"התקפה של מתקן גרעיני יכולה להתהפך על ישראל מבחינה צבאית אם תהיה דליפה גדולה של קרינה. במצב כזה הביקורת העולמית לא תופנה לאיראן שעברה על האמנה הבינלאומית לנשק גרעיני אלא לישראל כיון שהיא גרמה לאסון. לכן יש לחלק בין מתקני העשרת האורניום בנתנז ופורדו לבין בושהאר. בושהאר הוא כור גרעיני פעיל לייצור חשמל ופגיעה בו תוביל לפליטת קרינה ברמה מסוכנת ולכן אסור לתקוף את המקום. החסינות של המקום הזה אינה נוראית כי הכור הזה לא קשור לפרויקט הגרעין הצבאי של איראן והוא לא מהווה איום, לפחות לא כרגע".

בניגוד לבושהאר ביחס למתקני העשרת האורניום בנתנז ובפורדו ציין ד"ר אורי ניסים לוי, כי "בנתנז ובפורדו יש מתקנים להעשרה צבאית של האורניום. מה שעושים במתקנים כאלו הוא פגיעה באמצעים החיצוניים למתקן שמעבירים לו חשמל. הסיבה היא שכך מתקן הצנטרפוגות שפועל בפנים מושבת או שהסיבובים של המכונות אינם אחידים.

בשני המקרים האלו כל החומר שמצוי במתקן מתקלקל לחלוטין. כאן יש הבדל גדול בין נתנז לפורדו. נתנז היה כ80 מטרים מתחת לאדמה ולכן היה קל לפגוע בו. המתקן בפורדו מצוי בעומק רב מאד ויש מידע שהוא חפור באדמה מאות מטרים מתחת לפני הקרקע. מתקן מבוצר כזה כמעט לא ניתן להשמיד אפילו לא עם פצצות הענק האמריקאיות. מה שכן ניתן לעשות זה לגרום לו לנזקים שיפגעו בתהליך הייצור שקיים בתוכו".

שאלנו גם את המומחה עד כמה מסוכנת הדליפה של הקרינה, אם יש כזו, בנתנז. ביחס לכך הוא הסביר כי "יש לחלק את התשובה לשני חלקים. הכוונה היא לדליפה פנימית או לדליפה חיצונית. אם מדובר בדליפה פנימית הרי שיחסית קל לטפל בה. יש לכך צוותים ויש אמצעים לטפל בדליפה כזו. דליפה חיצונית עלולה לייצר בהלת ענק והיסטריה אפילו אם לא מדובר בדליפה מסוכנת שתתפשט. לכן מצד אחד המתקנים נתנז ופורדו פחות מסוכנים מהכור בבושהאר, שהוא משהו אחר ומורכב בצורה בלתי רגילה, אבל גם בהם צריך לפעול כך שלא ייווצר מומנטום עולמי נגד ישראל".

אז אם רוצים לסגור בצורה בטוחה כור גרעיני ולמנוע מאיראן את היכולות האלו מה ניתן לעשות?
"בכור חם יש 2 בעיות עיקריות, הליבה החמה של הכור והדלק שבמקום והבעיה השנייה היא הפסולת הגרעינית שנשמרת בכור. בדרך כלל הדרך לנטרל סכנה כזו היא לקרר את הכור כדי שהליבה לא תפגע. מדובר בתהליך מורכב שלא קורה מעכשיו לעכשיו. כמו כן צריך לפנות מהמקום את הפסולת ואת האורניום שיש בו. זה תהליך מורכב מאד".

"אגב זו היתה הדילמה שהיתה לרוסים במלחמה שלהם באוקראינה כשהם הפציצו את הכורים בצרנוביל. לכאורה זה היה מהלך מסוכן כי אם כור יתפוצץ זה יתהפך על הרוסים. לכן אני מעריך שזה היה מעשה שמטרתו היתה לעורר פאניקה בלי להזיק לכורים בצורה מסוכנת. הרוסים כנראה ידעו מה ההגנות על הכורים האלו והם תקפו בצורה סמלית שלא מסכנת את המקום משמעותית".

המצב הזה של התמודדות עם כור גרעיני חם מביאה את המומחה להמליץ שביחס למקום כזה. "יש לפגוע בעיקר בתשתיות חיצוניות שלא יכולות להזיק לליבה בצורה ישירה אלא שיחייבו את מפעילי המקום לקרר את ליבת הכור ולהשבית אותו. זו הפגיעה האפשרית בלי ליצור אסון גדול. בכל מקרה העיסוק בחומרים רדיואקטיביים הוא עיסוק מורכב מאד ולכן בושהאר צריך להיות מחוץ לתחום. לגבי שני האתרים האחרים בנתנז ובפורדו, שם לא מדובר בכורים ולכן שם קל הרבה יותר לתקוף וגם לטפל אחר כך בתוצאות של הנזקים האפשריים בכל הנוגע לאורניום שבאתרים אלו", הוא מסכם.