מהבמה ועד בית המשפט: איך בינה מלאכותית "מחייה" את המתים - ומשתמשת בהם

בבית משפט אמריקני במאי האחרון קרה משהו חסר תקדים. בדיון גזר הדין של רוצח, הופיע הקורבן עצמו - כריסטופר פלקי שנרצח בתקרית אלימה בכביש ב-2021. דמותו, ששוחזרה בטכנולוגיית בינה מלאכותית, נשאה הצהרה. דווח כי השופט התרגש עמוקות והטיל עונש מרבי לעבירת הריגה.

באותה תקופה בערך, "הופיעו" בטקס יום העצמאות הישראלי דמויות דיגיטליות שנוצרו בעזרת AI של ענקי הזמר העברי שהלכו לעולמם - עפרה חזה, עוזי חיטמן, ג'ו עמר ושושנה דמארי. גם ה-BBC הצטרף למגמה וייצר אגתה כריסטי דיגיטלית שתלמד "קורס מאסטרו בכתיבה". הכריסטי המזויפת אמורה להדריך סופרים מתחילים ו"להעניק השראה" ב"מסע הכתיבה שלהם".

מה שמתחיל כחידוש טכנולוגי מרשים, מעלה שאלות כבדות משקל על גבולות המוסר והאתיקה. חוקרים מהמרכז לאתיקה יישומית באוניברסיטת מסצ'וסטס, בוסטון - פרופ' ניר אייזיקוביץ ודניאל פלדמן - שחקרו את ההשלכות המוסריות של בינה מלאכותית בשנים האחרונות, טוענים שהתופעה בעייתית ביסודה.

במאמר באתר The Conversation הם טוענים כי ראשית, יש להבדיל בין griefbots לדיפ פייקים המדוברים. הראשונים הם צ'אט-בוטים שאומנו על מידע רב שהנפטרים השאירו אחריהם: פוסטים ברשתות חברתיות, הודעות טקסט, אימיילים וסרטונים. בעוד הבוטים הללו, אומרים החוקרים, מחקים את סגנון התקשורת של הנפטרים ונועדו להקל על חיי הקרובים - מטרת הדיפ-פייקים היא לקדם אג'נדות משפטיות, פוליטיות או חינוכיות.

מי נתן רשות להחיות את המתים?

לדברי החוקרים, השאלה המרכזית נוגעת להסכמה. האם פלקי היה מאשר את התסריט שמשפחתו כתבה עבורו? האם הזמרים הישראלים היו שמחים להופיע בטקס של הממשלה הנוכחית? מה הייתה דעתה של כריסטי על הכפילה הדיגיטלית שלה?

אמנם האחראים על עיזבונות יכולים לאשר שימושים כאלה, דבר שעשוי לכאורה לפתור את עניין ההסכמה, אך גם אז נשאלת שאלה עמוקה יותר: מה קורה למוניטין ולמורשת כשהמתים ממשיכים "להופיע"?

פריקלס, המנהיג האתונאי מהמאה החמישית לפנה"ס, טען בנאום ההלוויה המפורסם שלו שמוות אצילי יכול להעלות את המוניטין של אדם ולמחוק את מעשיו הקטנוניים. לדבריו, המתים נמצאים מעבר להישג יד והמיסטיקה שלהם גדלה לאחר המוות. אפילו מעלה גדולה מאוד, בקושי תזכה אתכם במוניטין השווה לזה של המתים, אמר.

החוקרים טוענים כי הכוח המניפולטיבי של הטכנולוגיה מדאיג במיוחד. דמיינו את לנין הדיגיטלי, הם אומרים, נואם להמונים הסובייטיים, או מרטין לותר קינג מגויס לטובת אג'נדה פוליטית עכשווית. גם אם הכוונות טובות - למשל, שימוש במרדכי אנילביץ' במשפט נגד מכחישי שואה - האם אנחנו באמת יודעים מה הייתה עמדתם על נושאים עכשוויים?

אפילו בחינוך, שם הפוטנציאל חיובי יותר, נשאלת השאלה: האם תלמידים ילמדו מאיינשטיין הדיגיטלי או רק יתרשמו מהטכנולוגיה?

המשורר ו.ה. אודן כתב שאחרי מותו של ייטס, המשורר "הפך למעריציו". זכרו התפזר, יצירותיו זכו לפרשנויות חדשות. לפי החוקרים, כך חיים המתים - דרך הזיכרון והדמיון שלנו, לא כאווטרים דיגיטליים. לדבריהם, להחזיר את המתים בכוח הטכנולוגיה זה לא רק לפגוע בכבודם - זה לזלזל ביכולת האנושית שלנו לזכור, לדמיין ולפרש.