"כך הגעתי להייטק": ארבעה סיפורים מעוררי השראה על התחלות חדשות

שבועות, חג הקציר, מסמל סוף של תהליך ארוך. זה הרגע שבו מה שהיה טמון בקרקע החשוכה מסיים את תהליך הצמיחה וההבשלה ומוכן לרגע הבא שלו.

זו הזדמנות טובה לספר על מי שבחרו לכתוב לעצמם סיפור חדש ולהתחיל לצמוח. לא מדובר בהכרח במהפכים דרמטיים, אלא ברגעים שבהם אדם מחליט לשנות כיוון, לבחור בדרך אחרת - מתוך אומץ, סקרנות או פשוט תחושת בשלות.

ביקשנו מארבעה עובדי טק, שכל אחד מהם עבר הסבה מקצועית משמעותית מעולמות רחוקים לתחום החדש, לספר על המניעים, ההתלבטויות, התובנות והצמיחה - ועל מה שהגלגולים הקודמים בקריירה לימדו אותם בדרך להצלחה בתחום החדש. 

״למדתי שלא צריך לעשות הכול לבד״

אריאל טצ'נקו, לשעבר טכנאי גז, עובד כיום כמפתח בכיר בחברת המד-טק Canopy.

טצ'נקו מספר שכבר בתיכון הוא ידע שהוא רוצה לעסוק בתכנות ועשה חמש יחידות במדעי המחשב, ״עוד כשכתבו בפסקל״. אבל החיים לקחו אותו למסלול אחר. הוא עבד כטכנאי גז, בתמיכה טכנית, כמאבטח בבית חולים פסיכיאטרי ובמחסן של חנות לכלי נגינה. שום דבר שצועק "הייטק". ובכל זאת, או אולי דווקא בגלל זה, משהו בחלום הישן נשאר שם בפנים.

"החלטתי להירשם לקורס תכנות, שהבטיח גם סיוע בהשמה, אבל נאלצתי לפרוש באמצע בגלל מילואים״, נזכר טצ'נקו. "רק מאוחר יותר, דרך אחד המרצים, הגעתי לתוכנית חדשה ובזכותה נכנסתי לעבודה הראשונה שלי בהייטק".

המעבר לא היה פשוט. "הייתי צריך לפרוץ לבד. מצאתי סטארטאפ קטן עם דרישות נמוכות יותר וגם תנאים בהתאם ומשם התקדמתי בהדרגה".

הוא מספר שדווקא השנים שבילה בעבודות אחרות העניקו לו יתרון לא צפוי: ״מהעבודה בתמיכה טכנית למדתי לנתח בעיות בלי לראות אותן מול העיניים. זה הפך ליתרון משמעותי גם בתכנות. גם ההיכרות שלי עם שכבות רשת, משהו שלא חשבתי שיהיה רלוונטי, התבררה כשימושית מאוד, כי כמעט כל תוכנה היום מדברת עם מערכות אחרות".

אבל מה שבאמת צמח בו, הוא אומר, זו היכולת לבקש עזרה. "בתור אדם מופנם, הייתי רגיל להישען רק על עצמי. אבל דווקא חוסר הוודאות גרם לי להבין את הכוח של קשרים אנושיים. כמעט כל שלב משמעותי שעברתי קרה דרך מישהו שהכרתי. מתוך התקופה המבלבלת למדתי שלא צריך לעשות הכול לבד".

"דווקא בתוך חוסר הוודאות - התגלה בי האומץ"

מרטינה פופלינסקי, מתעמלת אמנותית לשעבר, Finance Operations בחברת הספורט-טק WSC-Sports. 

פופלינסקי גדלה לתוך עולם עם מסלול ברור: היא הייתה מתעמלת אומנותית בנבחרת ישראל, חלק מקריירה ספורטיבית שהגיעה לשיאה בגיל צעיר - ונגמרת בגיל צעיר. "זה פרק אינטנסיבי ומרגש, אבל גם כזה שמסתיים מוקדם", היא אומרת. "אחרי השירות הצבאי מגיעים ללימודים ושם פתאום העולם נפתח. נחשפים לתחומים חדשים, בודקים מה באמת מדליק אותך".

עבור פופלינסקי, הסקרנות הייתה המנוע. ״רציתי לבחון את עצמי מול אתגרים אחרים, לגמרי שונים. לראות מה קורה כשאין קהל, תחרויות או מדליות. רק אני, מול מקצוע חדש לגמרי. מי אני אם אני כבר לא 'המתעמלת'? עולות שאלות: האם אצליח להשתלב? האם זה בכלל בשבילי?" היא אומרת בגילוי לב. "מה שעזר לי לעבור את הרגע הזה הייתה האמונה שלא מוותרים גם כשקשה. והייתה לי גם תמיכה מדהימה מהצוות והמחלקה קיבלו אותי בחום, נתנו לי תחושת שייכות, וזה חיזק בי את הדרייב להצליח".

הכלים שהיא מביאה מהעבר ברורים לה: משמעת עצמית, אחריות, הקפדה על פרטים ועמידה בזמנים. "אלה תכונות שנשארו בי מהעולם הספורטיבי, והפכו ליתרון בעבודה. אני רגילה לעשות דברים בסטנדרט גבוה ולהתמודד עם שינויים בביטחון".

אבל מה שבאמת גדל בה, היא אומרת, היה האומץ. "דווקא בתוך חוסר הוודאות התגלה בי האומץ. העזתי לצאת מאזור הנוחות, לא לפחד משינויים, ולהתחיל מחדש. זו תכונה שאני מוקירה - כי היא מאפשרת לי לצמוח כל פעם מחדש".

״לא נורא להיות אבוד לרגע, כל עוד יש מטרה ברורה״

ים תירם, בעל משתלה לשעבר, מתכנת פול-סטאק בחברת SeatPick.

כשהיה סטודנט להנדסת חשמל, תירם פתח משתלה קטנה עם שותף ונדלק: "נשאבתי לחלוטין לעולם הזה. לחיים בין הצמחים, לסיפוק שבהתבוננות בצמח גדל ולמפגש האישי עם כל לקוח".

אבל משהו אחר בער בו. תוך כדי הלימודים, הוא נחשף לעולם התכנות והרגיש שנפתח אצלו משהו חדש. "הרצון לפתור בעיות מורכבות, לבנות מערכות, ליצור דברים שיש להם לוגיקה וחיים דיגיטליים משלהם. זה תפס אותי", הוא משתף. "החלק הכי קשה היה להבין שאי אפשר להחזיק את שני העולמות. הייתי חייב לוותר על משהו אהוב, מושקע, מלא בזיכרונות. לסגור את המשתלה לא היה קל – היו שם הרבה חלומות".

"מהמשתלה הבאתי איתי לעבודה שלי בטק תכונות כמו סבלנות, הקפדה על פרטים קטנים והבנה של תהליכים ארוכים. כמו שצמח מושפע מכל שינוי קטן - גם בקוד, שינוי קטן יכול לשבור הכול. לא במקרה קוראים לתקלות 'באגים' - טיפול בהן דורש דיוק, הקשבה והתמדה", הוא מספר. "דווקא מהמקום של חוסר הוודאות, כשאתה לא בטוח אם זה נכון, אם אתה מתאים - צמח בי ביטחון מסוג חדש. הבנתי שלא נורא להיות אבוד לרגע, כל עוד יש מטרה ברורה, אפשר לנווט גם בתוך ערפל. ולמדתי לשאול, לבקש עזרה, להתייעץ וגיליתי שאנשים שמחים לעזור כשפונים אליהם בכנות. זה שיעור שנשאר איתי גם היום".

״לעזוב את כל מה שבניתי ולבחור בתשוקה״

רבקה תמסיס, עובדת במעבדה למחקר מוח לשעבר, Gaming Research Analyst בחברת Plarium

למדה ביולוגיה ועבדה במעבדה לחקר המוח, אבל עמוק בפנים הייתה לה תשוקה אחרת: "ידעתי שמשחקים יכולים להיות לא רק תחביב, אלא ממש מקצוע. למרות שלמדתי ביולוגיה ועבדתי במעבדה לחקר המוח, זו לא הייתה התשוקה האמיתית שלי. לעומת זאת, משחקים, זה נושא שתמיד יכולתי לדבר עליו בלי סוף, ופתאום הבנתי שאני יכולה לעסוק בזה באמת".

אבל הדרך לא הייתה פשוטה. היא למדה עיצוב משחקים תוך כדי עבודה במעבדה, אתגר לא פשוט בפני עצמו. "היה מתיש ומאתגר מאוד לשלב את שניהם. והיה גם אתגר רגשי לשחרר את העבר. אחרי שהשקעתי שנים בבניית מסלול מקצועי בביולוגיה, לוותר על תחושת הביטחון הזו היה קשה מאוד. הפחד מ'מה אם אני טועה?' ליווה אותי כל הדרך".

ובכל זאת, היא קפצה. היום היא חוקרת גיימינג, תפקיד שמשלב בין אהבה למשחקים ליכולות אנליטיות. "מה שהבאתי איתי זו הגישה המחקרית. הדרך שבה אני ניגשת כיום לבעיות, אוספת מידע ונשארת סקרנית - כל אלה מושרשים ברקע שלי כחוקרת, והם נתנו לי בסיס חזק גם בעבודתי בעולם הגיימינג. גם בעולמות הגיימינג ניתן לעסוק במחקר, פשוט מסוג אחר".

ומה השתנה בה עצמה? "היכולת לקחת סיכונים אמיצים באמת. לעזוב את כל מה שבניתי דרש ממני המון אומץ. אבל זה חיזק בי את הביטחון ואת הידיעה שאני יכולה לבנות חיים שמבוססים על התשוקה שלי. לראות את זה מתממש, זו ההוכחה שקיבלתי את ההחלטה הנכונה".