זבח לאלים: דבש בן 2,500 שנה התגלה בכדים באיטליה
חוקרים מאוקספורד השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת כדי לפענח תעלומה ארכיאולוגית בת 70 שנה - ולאשר לראשונה שהשאריות הדביקות בכדי הברונזה הן אכן דבש עתיק
,עודכן
0השמעה
תגלית יוצאת דופן בארכיאולוגיה מאירה מחדש טקסים עתיקים בדרום איטליה. צוות מאוניברסיטת אוקספורד, בהובלת הכימאית לוסיאנה דה קוסטה קרבלהו והארכיאולוג ג'יימס מקולה, יצא למיזם שאפתני לבחון מחדש שאריות מסתוריות בכדי ברונזה עתיקים מפאסטום, איטליה - שבמקור נקראה פוסידוניה - מסביבות שנת 520 לפנה"ס. מחקרם השתמש בטכניקות אנליטיות כמו כרומטוגרפיה גזית וספקטרומטריית מסה כדי לפתור תעלומה בת 70 שנה: אישור נוכחותו של דבש ששימש כזבח לאלים.
התגלית הראשונית מתוארכת לשנת 1954, כאשר ארכיאולוגים חשפו מקדש תת-קרקעי, או הרון, בפאסטום. בתוך המקדש נמצאו שמונה כדי ברונזה גדולים, שכל אחד מהם הכיל משקע דביק בצבע כתום שנחשד כדבש. למרות שבדיקות מוקדמות רמזו שהחומר עשוי להיות שומן צמחי או חייתי, הן לא היו חד-משמעיות. אנליזות קודמות לאורך העשורים לא זיהו את נוכחות הסוכרים האופייניים לדבש.
המחקר האחרון שבוצע על ידי קרבלהו ועמיתיה, שפורסם בכתב העת Journal of the American Chemical Society, סיפק ראיות חותכות התומכות בנוכחות דבש. האנליזה זיהתה סוכרי הקסוז, מרכיב יסודי בדבש, בריכוזים גבוהים יותר מאלו שנמצאו בשעווה.תגלית זו היא האישור המולקולרי הישיר הראשון של דבש עתיק, שמפריכה הנחות קודמות.
חלבוני מזון מלכות המופרשים על ידי דבורת הדבש המערבית זוהו גם הם בדגימות. אפיון החלבונים הללו מחזק עוד יותר את העדות לזבח חלות דבש בטקסים דתיים עתיקים אלה. החוקרים מצאו שההרכב הכימי של השאריות היה מורכב, מה שמצביע על נוכחות אפשרית של מוצרי דבורים נוספים. דבש, הידוע בחשיבותו הרוחנית והרפואית, היה מרכיב מפתח הן בהקשרים קולינריים והן בהקשרים דתיים בעולם העתיק. קומפס דיווח שערכו היה כה גבוה שהוא נקבר לצד המתים בטקסי מוות ונמצא בזבחי מקדש.
נוכחות הסוכרים המפורקים מעורבבים עם נחושת במקום בו השאריות נגעו בכדים מרמזת על תהליך טרנספורמטיבי לאורך המאות. "נוכחותם תרמה לשימור הסוכרים על פני השטח של השאריות", הסבירה קרבלהו, תוך הדגשת האופן שבו חומרים עתיקים משתנים לאורך זמן.
היסטוריונים ומדענים כאחד הביעו את חשיבות הבחינה מחדש של עתיקות באמצעות טכניקות מודרניות. "אישור זבחי הדבש במקדש בפאסטום מספר לנו בדיוק כיצד אנשים בחרו לכבד את אלוהיהם ואילו רעיונות היו להם לגבי החיים שלאחר המוות", אמרה קרבלהו.
מה שנראה כשאריות מפורקות שוחזר כעת בקפידה כדי לשרטט את משמעותם ההיסטורית והרוחנית העשירה. באמצעות האנליזה, החוקרים אישרו מתודולוגיות עתיקות ופתחו נתיבים להבנת פעילויות מיקרוביאליות לאורך אלפי שנים. "שאריות עתיקות אינן רק עקבות של מה שאנשים אכלו או זבחו לאלים - הן מערכות אקולוגיות כימיות מורכבות", ציינה קרבלהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו