אחוזת קבר בת כ-2,000, מהמפוארות שהתגלו בישראל, נחשפה בחפירה ארכיאולוגית שהתקיימה במערת סלומה ביער לכיש שבשפלת יהודה. במקום נחשפו עדויות לקידוש המקום לאורך מאות שנים, דבר המעיד על קבורה של דמות משמעותית שהשתייכה למשפחה אמידה בתקופת בית שני.
• "ניצחון": קליע יווני בן כ-2,200 שנה התגלה בחפירות ביבנה
• בן כ-1,850 שנה, שמור בצורה יוצאת דופן: מטבע נדיר מהתקופה הרומית התגלה בישראל
• כישוף בכנענית נגד כינים על מסרק עתיק: התגלה המשפט הקדום ביותר שנכתב באלפבית
המערה, שנחשפה כחלק ממיזם "דרך מלכי יהודה" בהובלת רשות העתיקות, משרד ירושלים ומורשת וקרן קיימת לישראל, המשיכה לשמש גם בתקופות הביזנטית והמוסלמית הקדומה. היא קיבלה את שמה בזכות מסורות עממיות המייחסות למערה, לאורך מאות שנים, את מקום קבורתה של סלומה, מילדת ישוע.
בחפירת החצר התגלתה שורת חנויות, אשר להערכת החוקרים מכרו או השכירו נרות חרס. "בחפירת החנות גילינו מאות שברי נרות חרס וכן נרות תמימים (שלמים), מהמאה ה-9-8 לספירה", אומרים מנהלי החפירה ניר שמשון-פארן וצבי פירר, ממרחב דרום ברשות העתיקות. "יתכן שהנרות שימשו למאור בתוך המערה ואולי הם היו חלק מהפולחן הדתי, בדומה לנרות המחולקים בקברי צדיקים או בכנסיות היום".
מערת הקבורה שביער לכיש נחשפה לראשונה לפני כ-40 שנה בידי שודדי עתיקות שפרצו אותה. בעקבות זאת, נפתחה במקום חפירה ארכיאולוגית בניהולו של פרופ' עמוס קלונר ז"ל מאגף העתיקות. בתום החפירה, היא נעזבה.
המערה מחולקת למספר חדרים, שבהם נמצאו כוכי קבורה ושברי גלוסקמאות (תיבות אבן) המעידים על אופייה היהודי. תופעת הקבורה בגלוסקמאות בימי בית שני מוכרת וידועה במחקר הארכיאולוגי, אך ההפתעה הייתה דווקא בהסבת מערת הקבורה לקפלה (חדר תפילה) נוצרית. על פי הצלבים ועשרות הכתובות שנחרטו על הקירות בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה, הקפלה הוקדשה לפולחן "סלומה הקדושה".
השם סלומה, שמקבילתו העברית היא שלום/שולמית, היה שם נפוץ בימי הבית השני, ומוכר גם במשפחת בית חשמונאי והורדוס", אומרים שמשון-פארן ופירר. "לפי אחת המסורות הנוצריות, סלומה הייתה מיילדת מבית לחם שהוזמנה לסייע בלידת ישו. היא לא האמינה שהיא מתבקשת ליילד אישה בתולה, ובעקבות כך יבשה ידה והיא נרפאה רק לאחר שאחזה בעריסת ישו".
את שטחה החריג של החצר, המשתרעת על פני 350 מ"ר, תוחמים קירות מרשימים עשויים אבני גזית, והיא רוצפה בלוחות אבן וברצפות פסיפס. מול פתח מערת הקבורה נתגלו פתחי הכניסה שהובילו אל מערת הקבורה ואל הקפלה שבתוכה. חלק מהאבנים שעיצבו את החזית עוטרו בדגמים מפוארים מימי הבית השני ובעיטורים צמחיים בדגמי ורדות (רוזטות), גבעי אקנטוס ורימונים, המזוהים כדגמים יהודיים. חצר המערה ומערת הקבורה עצמה מעידים על משפחה יהודית אמידה מאוד שהקימה את אחוזת הקבר תוך השקעת משאבים רבים בהקמת החצר וחציבת המערה.
לרוב, חצר הכניסה למערה נחצבה אל תוך הסלע, ולא נבנתה כמבנה מפואר עשוי אבנים כפי שנחשף עתה. הפולחן והשימוש בחצר ובמערה נמשכו עד המאה ה-9 לספירה, גם לאחר הכיבוש המוסלמי. השפה בכתובות התחלפה לערבית, אך המאמינים הנוצריים המשיכו להתפלל במקום.
"סלומה נותרה דמות חידתית", אומרים החוקרים. "אחוזת המערה מעידה, ללא ספק, כי היא ומשפחתה היו מהחשובות בשפלת יהודה בימי הבית השני. נראה כי פולחן סלומה שייך לתופעה רחבה יותר במאה ה-5 לספירה, במסגרתה הנצרות גילתה וקידשה אתרים יהודיים כחלק מהפולחן הנוצרי של עולי הרגל. ייתכן כי שמה של סלומה הופיע בעת העתיקה על אחת הגלוסקמאות שנחו בקבר ולא השתמרו עד היום, ומכאן זיהוי מקום קבורתה והתפתחות המסורות להפיכתה לקדושה לנצרות".
לדברי הארכיאולוג ומנהל המיזם סער גנור, בתום עבודות השימור והפיתוח במקום, חצר ומערת סלומה ייפתחו לקהל הרחב. "דרך זו, החוצה את שפלת יהודה, היא שדרת המורשת התרבותית של העם היהודי, ובה עשרות אתרים מקראיים, וכן מימי הבית השני, המשנה והתלמוד".