כמה מהירים היו הדינוזאורים? חוקרים הריצו תרנגולות בבוץ - וגילו טעות של עשרות שנים

מחקר חדש מעלה ספקות לגבי דיוק אומדני המהירות שהופקו מעקבות מאובנים של דינוזאורים, ומציע שהשיטות המסורתיות עשויות לסבול מהערכת יתר של מהירות תנועתם. על פי מחקר שפורסם בכתב העת Biology Letters, צוות חוקרים מאוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס השתמש בפנינית הקסדה (Numida meleagris) כמודל לחקירת סוגיה זו, מין עוף מסדרת התרנגולאים.

החוקרים בחרו בפנינת קסדה מכיוון שמדובר בציפורים גדולות שנמנות על שושלת הדינוזאורים היחידה ששרדה. הן הולכות על שתי רגליים כמו דינוזאורים תרופודים רבים ובעלות מאפיינים אנטומיים דומים לאלה של דינוזאורים קטנים. גישה זו אפשרה לצוות לבחון את תקפות הנוסחאות המסורתיות המשמשות לחישוב מהירויות דינוזאורים, שהיו בשימוש מאז שנות ה-70.

לצורך המחקר, החוקרים יצרו מסלולי בוץ בעלי מרקמים שונים. צוות המחקר עודד את פנינת הקסדה ללכת או לרוץ לאורך המסלול הבוצי, תוך תיעוד תנועותיהן במצלמות מהירות ושעוני עצר כדי לקבוע את מהירות ההליכה או הריצה האמיתית שלהן, על פי Phys.org. לאחר מכן הם השתמשו במשוואות סטנדרטיות, שפותחו בשנות ה-70, לחישוב קצב תנועתן של הציפורים על סמך טביעות הרגליים שלהן.

התוצאות חשפו פער בין המהירויות המחושבות למהירויות האמיתיות שלהן. בכל המקרים, המשוואות הראו שהן הלכו ורצו מהר יותר מכפי שעשו במציאות. לדוגמה, פנינת קסדה שרצה במהירות של קמ"ש אחד בלבד עשויה הייתה להיות מחושבת בטעות כנעה במהירות של 4.7 קמ"ש, מה שמדגים שהמשוואות העריכו ביתר את מהירות הציפורים עד פי ארבעה.

המחקר מצא כי נוסחת אלכסנדר, שפותחה עבור בעלי חיים הנעים על קרקע קשה, לא התאימה לניתוח תנועות בתנאי בוץ. מרקם הבוץ לא השפיע על דיוק המשוואות. יתר על כן, החוקרים גילו שצעד ארוך יותר לא תמיד היה שווה לקצב מהיר יותר, מה שמערער את ההנחה שבבסיס המשוואות המסורתיות המשמשות להערכת מהירויות דינוזאורים.

ממצאים אלה מרמזים שהערכות מהירות קודמות של דינוזאורים עשויות להיות מוערכות ביתר. ישנן סיבות רבות אפשריות להבדלים בין המהירויות המחושבות למהירויות האמיתיות. עקבות מאובנים נוצרות במצעים רכים, כמו בוץ, שיכולים לעוות את המדידות ולתרום לאי-דיוק בהערכות המהירות. חוסר הדיוק מיוחס לסוג הקרקע שעליה נוצרות טביעות הרגליים, שכן הליכה בבוץ נוטה להאט את קצב ההליכה והריצה.

מחקר זה מייצג התקדמות בהבנת תנועת הדינוזאורים. הוא מוביל לפרשנות מחודשת של הרגלי התנועה של דינוזאורים, ומציע שהם עשויים היו להיות איטיים יותר ממה שחשבו בעבר, במיוחד בעת הליכה על משטחים בוציים.

מחברי המחקר מסכמים שחישובי מהירות צריכים להיות מוצגים במונחים כלליים ולא כערכים ספציפיים. הערכה מחודשת של מהירויות דינוזאורים מזמינה בחינה מחדש של דינמיקת הציד ודפוסי הנדידה. למרות שעקבות מאובנים יכולות לספק מידע על התנהגות תנועתית, השימוש בהם לחישובי מהירות ספציפיים מציג יותר מדי אי-ודאויות.