חזרה לצחקק: צבועה שאיבדה שתי אצבעות במלכודת רגל שוקמה ושבה לטבע

רשות הטבע והגנים השיבה לטבע נקבת צבוע שעברה טיפול בחודשיים האחרונים בבית החולים לחיות בר בספארי רמת גן, זאת אחרי שנתפסה במלכודת רגל באזור יהודה ושומרון

הצבועה נמצאה על ידי צה"ל לאחר שנלכדה במלכודת רגל באזור מעבר במכשול התפר. החיילים קראו לצוותי רשות הטבע והגנים, שהגיעו למקום בליווי וטרינר.

רועי גלעד, פקח אזור בנימין ודרום בקעת הירדן ברט"ג מספר: "הצבועה נראתה ממש רע, מכוסה כולה באדמה ובדם של עצמה, בגלל הניסיונות שלה להיחלץ מהגדר. בעזרת הווטרינר הרדמנו אותה ולקחנו אותה להמשך טיפול בבית החולים לחיות בר בספארי רמת גן. ראינו שיש לה חלב בעטינים והבנו שהיא כנראה מניקה. ניסינו לחפש את הגור, אך ללא הצלחה".

בבית החולים, הצוות טיפל בה במטרה לאוששה. ד״ר רותי שבירו, וטרינרית בבית החולים לחיות בר, מספרת כי הצבועה הגיעה במצב קשה. "היא הייתה קפואה ומלאה בבוץ שהתייבש והתקשה על פרוותה. בבדיקות שערכנו ראינו, כי נשברו לה שיניים, כנראה משום שניסתה לחלץ את רגלה מהמלכודת שגרמה לה לכאבים רבים וגם לקטיעה חלקית של שתיים מאצבעותיה. המטרה שלנו הייתה להציל את הרגל ולהימנע מקטיעה".

ד״ר ליאת כהן, כירורגית וטרינרית מומחית, וד״ר ישי קושניר, מומחה הרדמה וטרינרי מבית החולים האוניברסיטאי בבית דגן, ליוו את תהליך הטיפול הארוך. אצבעותיה הפגועות עברו כריתה מלאה וכדי שהאזור לא יזדהם, הצבועה הורדמה אחת לחמישה ימים לצורך טיפול פצע - עד להחלמה מלאה.

"הצבועה, שבמהלך האשפוז פיתחה גם דלקת בעטין, קיבלה במקביל לטיפול בפצע גם אנטיביוטיקה מתאימה, משככי כאבים, טיפול תומך ותרופות הרגעה על מנת שלא תכרסם את החבישות", מוסיפה ד"ר שבירו.

בבית החולים מציינים שלשמחתם הרבה הם הצליחו להציל את הרגל. הפצע נסגר בצורה יפה והצבועה התאוששה והתחזקה. "התרגשנו מאוד לראות אותה שבה לטבע, במיוחד משום וגורם הפגיעה היה מלכודת רגל שהיא מלכודת אכזרית במיוחד, שגורמת לבעלי החיים פציעות קשות וסבל רב", סיכמה ד"ר שבירו.

הצבועה הושבה לטבע באזור שמורת טבע נחל שילה עילי, לאחר שהושם לה תג אוזן לטובת זיהוי. ברט"ג מציינים כי הצבוע המפוספס הוא המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (Hyaenidae) וגְדול הטורפים היבשתיים בישראל.

הצבועים פעילים בעיקר לילה ונצפים לבדם בדרך כלל. ממצאים מראים כי האם היא האחראית העיקרית לגידול הגורים, והם נמצאים עימה לעיתים עד גיל שנה וייתכן אף יותר.

הצבועים מקיימים תקשורת עם פרטים אחרים בכמה דרכים: באמצעות הסתמרות שיער הרעמה והזנב, בתקשורת כימית באמצעות בלוטת ריח שבעזרתה הם מסמנים נקודות בשטח, ובתקשורת קולית. צבועים יכולים לכסות מרחקים עצומים בהליכה.

על פי הערכות איגוד שמירת הטבע העולמי, מספר הצבועים המפוספסים בעולם עומד על פחות מ-10,000 פרטים והאוכלוסייה הכוללת מוגדרת במגמת ירידה. במזרח התיכון מצבו מוגדר בדרגת סיכון חמורה אף יותר. גורמי הסיכון העיקריים לצבועים בארץ הם הרעלות ודריסה (הצבועים נוהגים לאסוף בכבישים פגרים של בעלי חיים שנדרסו, ונדרסים בעצמם). על גורמים אלו יש להוסיף רדיפה והרג מכוון על ידי האדם - אם עקב אמונות תפלות ופולקלור ואם לצורך סחר באיברי גוף לשימוש ברפואה מסורתית. משתמשים בהם גם בקרבות כלבים או כחיות מחמד - בשטחי הגדה המערבית מתועדים בקביעות מקרי דריסה וירי בצבועים.