פטנט רשום על שמו: כך שיקם ליונל סקלוני את נבחרת ארגנטינה

זה התחיל כבדיחה. אפילו כסוג של עלבון. היום, זאת המחמאה הכי גדולה. אף אחד לא מצליח לשים את האצבע על הרגע שבו זה נולד, או מי היה זה שהגה את המילה, אבל זה תפס חזק. נבחרת ארגנטינה משחקת "סקלונטה".

זה הכינוי, זה הביטוי, והוא בכל מקום. ברשתות החברתיות, בעיתונים, באתרים, בראיונות של שחקנים אחרי משחקים. משמעות המילה שמתכתבת עם שם המשפחה של המאמן ליונל סקלוני היא מסע או דרך, אפילו תנועה שמתארת את מה שעושה האיש על הקווים.

כשנשאל איזה כלי רכב הסקלונטה, השיב המאמן: "זה פיאט דונה 1.7, אבל עם רגל חזקה על הגז". כאמור, לא ברור מה זה, אבל שלוש שנים אחרי שקיבל לידיו את תפקיד מאמן הנבחרת, סקלוני הצליח להעלות את כל המדינה לסיבוב על הסקלונטה שלו. זה כל כך מהנה ומרגש, שאפילו משחק חוץ מול ברזיל, כמו זה שמצפה לה הערב במוקדמות המונדיאל, כבר לא מפחיד את ארגנטינה. בכל זאת, מדובר באלופת דרום אמריקה שניצחה בגמר את ברזיל, בברזיל.

למעשה, הסקלונטה מתארת את הדרך שעשתה הנבחרת, מנקודת השפל שבה קיבל סקלוני את התפקיד ועד לנקודת הגאות הנוכחית, המאושרת והמוצלחת. אלה שתי נקודות שלא היו אמורות להיפגש בתוך שלוש שנים, כך לפי הפרשנים, וגם אם כן - אז לא בזכות המאמן בן ה־43.

כי ב־2018, כשקיבל לידיו את הנבחרת אחרי הכישלון של חורחה סמפאולי במונדיאל ברוסיה, סקלוני נחשב חסר ניסיון וחסר נאמנות (היה עוזרו של סמפאולי), שהנוכחות שלו על הספסל של ארגנטינה מביכה, מיותרת וצריכה להיות זמנית בלבד.

הביקורות כלפיו היו רבות ומגוונות, ובודדים נתנו לו סיכוי. מעבר לעובדה שהרזומה שלו היה אפסי, אמרו שהוא מתלבש בטרנינגים אפרוריים מדי ומספר בדיחות לא מצחיקות במסיבות עיתונאים. בנוסף, סגנון המשחק שלו לא היה ברור, ההרכבים מוזרים, החילופים לא הגיוניים, המשחקים ברובם קשים לצפייה, אבל - וזה הכי חשוב - התוצאות היו טובות. מאוד.

"תחושת שייכות"

נכון להיום, הסקלונטה סופרת 795 ימים רצופים ללא הפסד. בעזרתה שמה ארגנטינה סוף לבצורת של 16 שנים בלי ניצחון בפרו, 15 בבוליביה ו־14 בוונצואלה. אולם מעל לכל, הסקלונטה הובילה את ארגנטינה לתואר הראשון שלה מאז 1993, עם הזכייה בקופה אמריקה והניצחון 0:1 על ברזיל במראקנה.

בזכות הסגנון הזה, שאין ממש דרך מקצועית להגדיר אותו, ארגנטינה מחוברת לנבחרת הלאומית כפי שהרבה מאוד זמן לא היתה. היום, הסקלונטה היא תנועה של ממש, עם חשבונות אינסטגרם וטוויטר פעילים, עם שירים שנכתבו עליה ועם המון־המון תומכים שמאמינים בסקלוני בזכות התוצאות שהשיג, ובעיקר בזכות היכולת לייצר חבורה אנושית כל כך מגובשת.

"הסקלונטה בשבילי היא ביטוי של תחושת שייכות" הסביר המאמן, שבאחת מתוכניות הטלוויזיה שבהן התארח קיבל לידיו חרבות וקסדה של ספרטני ונאלץ לצעוק "אני לא מפחד מכלום". באולפן אחר התקשו הפרשנים לנהל דיון מקצועי, כי ברקע הופיעה תמונה של סקלוני ומהרמקולים בקע שיר הקומביה שנכתב לכבודו. במקום לדבר, כולם רקדו. ממושא ללעג, הפך המאמן הצעיר לאליל גדול, כזה שזוכה למחוות ולתמונות שבחלקן הוא ממוקם אפילו מעל אלוהים.

תעשה את העבודה?

בהיעדר דגשים טקטיים ומקצועיים יוצאי דופן, הסקלונטה מייצגת את הרוח הארגנטינאית המלחמתית שהחדיר סקלוני. את היכולת שלו להתעלם מהביקורות, את הזימונים של שחקנים שרק הוא האמין בהם, את המהפך שעבר לאו מסי עד למנהיג הבלתי מעורער שמוכן להתלכלך למען הסמל, או את העובדה שהארגנטינאים שמשחקים באירופה לא חשבו פעמיים לפני שעלו על מטוס ובאו, למרות האזהרות והאיסורים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הערכים האלה, בתוספת התוצאות כמובן, הפכו את הסקלונטה למילה הכי שגורה ונפוצה בארגנטינה, ולכזאת שהצליחה לסחוף אחריה את האוהדים וגם את העיתונאים שהיו הכי סקפטיים בהתחלה. אמנם לאף אחד אין עדיין מושג איך ארגנטינה תשחק הערב מול ברזיל, באיזה מערך ובאיזו שיטה, אבל כולם סומכים על הסקלונטה של ליונל סקלוני שתעשה את העבודה.