מאמן הנבחרת סבסטיאן מנייה מעולם לא דרך בהאיטי מאז שמונה לתפקיד. לא בגלל גחמה רגעית אלא בגלל מציאות בלתי אפשרית. המדינה מצויה בשנים האחרונות במשבר ביטחוני עמוק, כנופיות חמושות שולטות באזורים נרחבים ויותר ממיליון בני אדם נאלצו לעזוב את בתיהם.
במצב כזה מנייה פשוט לא יכול היה להגיע. את האימונים הוא העביר דרך שיחות וידאו, את סגל השחקנים הוא בנה ממרחק, מבלי לראות מקרוב את הליגה המקומית.
גם משחקי הבית של הנבחרת לא התקיימו על אדמת האיטי, אלא בקורסאו, מרחק של כמעט שמונה מאות קילומטרים משם בגלל היעדר תנאים בטוחים.
ובכל זאת בתוך כל חוסר הוודאות הזו הנבחרת הצליחה להתגבש, לנצח ולהעפיל. בלי אצטדיון ביתי, בלי שגרה ובלי מאמן על הקווים.
הסיפור של האיטי הוא תזכורת חריגה לכך שכדורגל הוא לא רק טקטיקה וכישרון, אלא גם עמידות אנושית. לפעמים גם כשנדמה שאין תנאים בסיסיים לחלום, מישהו מצליח להוכיח שאפשר להגיע עד הבמה הגדולה בעולם, לא משנה כמה התנאים קשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו