את גיים בלאגה פגשתי לראשונה לפני כעשור בעיר הולדתו ברצלונה. זה היה כאשר הנחה אירוע מרשים אליו הגיעו אורחים מכל העולם, שבאו לשמוע את ליונל מסי מדבר. וזה לא משהו שקורה כל יום, כידוע...
בלאגה הספרדי הוא אחד מעיתונאי הכדורגל המוערכים ביותר בעולם, ובאנגליה הוא נחשב לאוטוריטה מספר אחת בכל מה שקשור לכדורגל הספרדי. אבל הוא הרבה יותר מהעיתונאי הסטנדרטי. הוא גם מאמן, יו"ר של מועדון כדורגל ובעיקר סופר מצליח, שעשרת הספרים שכבר כתב נמכרו בלמעלה ממיליון עותקים ותורגמו ל-32 שפות. האחרונה שבהן, עברית.
אחרי המונדיאל בקטאר הצעתי לבלאגה להוציא את ספרו המצליח ביותר, "מסי", הביוגרפיה הרשמית של הכוכב הארגנטינאי, בעברית. הוא אהב את הרעיון ואכן, לפני כחודשיים הספר יצא לאור ומאז הוא זוכה להצלחה רבה. כשכל זה קרה בלאגה כבר היה עמוק בתוך הפרויקט הגדול הבא שלו, ספרו Rise of the Villans – סיפור המהפכה שחולל המאמן הספרדי אונאי אמרי באסטון וילה.
לאחרונה, אחרי שהתפנה סוף סוף מהעבודה הסיזיפית של הכתיבה, שוחחתי איתו. על כדורגל, ספרים, החיים עצמם - וגם על ביקורו האחרון בישראל. "ממש אתמול כתבתי את המילים האחרונות בספר החדש. בשבועות האחרונים כתבתי 10 שעות בכל יום, עד שסיימתי. ועדיין ייקח כמה חודשים עד שהספר יצא לאור", סיפר בראיון ל"ישראל היום".
"עבדתי על הספר הזה למעשה לאורך כל השנה האחרונה. זה היה תהליך ארוך. לקח לי כמה חודשים לשכנע את ראשי אסטון וילה ולהסביר להם איזה סוג של ספר זה יהיה, מה אני אצטרך מהם. אונאי אמר לי בהתחלה: 'לא יהיה לי זמן!' אבל בסוף היו לשנינו שיחות ארוכות מאוד.
"זה לא היה פשוט, אבל אני מכיר הרבה אנשים, חלקם חברים ותיקים. אז דחפתי, ביקשתי גישה למתחם, למסעדה, למגרש האימונים. בסוף אפילו לא הייתי צריך אישור, הייתי פשוט נכנס ויושב שם, בשולחן הקבוע שלי, הפכתי לחלק מהמקום. לבסוף הייתה לי כמות עצומה של פרטים והבנה עצומה של המועדון מבפנים. זו הייתה חוויה פנטסטית".
איך אתה משווה את הספר על אסטון וילה, שהוא ה-11 שלך, לספר הראשון שהוצאת לפני 19 שנה, על ליברפול של רפא בניטס. זה גם היה סיפור של מועדון בתקופה מסוימת.
"כן, אבל התסריט היה שונה לגמרי. עבדתי אז בערוץ סקיי ספורטס והסוכן שלי, דייויד לוקסטון, התקשר ואמר 'אני חושב שאתה צריך לכתוב ספר על בניטס וליברפול'. הייתי מקורב מאוד אז לרפא ולכל הצוות הספרדי שלו, כולל פאקו אייסטרן, אבל כעיתונאי. לא הייתה תכנית לכתוב ספר.
"ואז, בבוקר אחרי שהם זכו בליגת האלופות, בניצחון בפנדלים על מילאן באיסטנבול, דייויד שוב התקשר. 'אנחנו הולכים לכתוב את הספר הזה, אנחנו הולכים לספר את הסיפור של ליברפול'. כמובן, מה שקורה אחרי גמר ליגת האלופות זה שכולם יוצאים לחופשה של חודשיים, אבל בגלל שהיו לי מערכות יחסים עם האנשים, והייתה לי הזדמנות לנסוע ולדבר עם האנשים במהלך החופשות שלהם, זה הפך לחודשיים של מחקר לספר שיצא לבסוף באוקטובר 2006.
"במקרה של הספר החדש הייתה לי שנה שלמה כדי לעבוד עליו. וזה גם הספר ה-11 שלי. בכל זאת יצרתי לעצמי מוניטין ב-20 השנים הללו, אז קל יותר לשכנע את האנשים לשתף פעולה והם יודעים איזה סוג של ספר זה יהיה.
"ליברפול היה סיפור של עונת משחקים, של הגמר הגדול ההוא, ומה שקרה במחצית באיסטנבול. אבל כעת זה סיפור מורכב יותר. הסיפור של המועדון, השחקנים, המזכירה שרון, צוות המאמנים, וכמובן הסיפור של אמרי. זה סיפור עם כל כך הרבה זוויות. זו תמונה מאוד שלמה של מועדון, שקם ממש מהריסות והגיע לליגת האלופות.
"החלק הראשון בספר הוא הביוגרפיה של אמרי, השורשים הבאסקים שלו והגישה הפילוסופית שלו לכדורגל. החלק השני הוא בעצם תמונות של המועדון. ניסיתי להיות זבוב על הקיר. פשוט להיכנס לפגישות, לשיחות, למערכות יחסים, להחלטות. ואתה לומד הרבה על איך כדורגל עובד כיום.
"כי אמרי נמצא בחזית של הכדורגל המודרני. המתודולוגיה שלו מבוססת על ניתוחי וידאו, שלוש פגישות של שעה וחצי עם השחקנים, עם וידאו של 50 דקות, עם אימון אישי, עם הרבה מאמנים מומחים. במובנים רבים זה כמו לבקר בנאס"א, כמות הפרטים שהם אוספים ומנתחים, זה כאילו שהם עומדים להטיס טיל לירח".
אולי יש לך מזל שכל כך הרבה מאמנים ספרדים עובדים בפרמייר ליג. כתבת ספרים על בניטס, פפ גווארדיולה, מאוריסיו פוצ'טינו (שהוא ארגנטינאי, אבל מגיע מהכדורגל הספרדי) ועכשיו אמרי.
"אני עובד בסקיי ספורטס כמעט 30 שנה, זה אומר שאנשים שלא מכירים אותך אישית מתייחסים אליך כמו לחבר. הם לא רואים בי אויב, או אפילו עיתונאי, הם רואים בי כאחד מהם. זה פותח הרבה דלתות. חלק מה הפכו לחברים ממש, כמו פפ, פוצ'טינו, בניטס ומיקל ארטטה. והכרתי את האנשים האלה הרבה שנים לפני שהם הפכו למאמנים.
"בנוסף, בהוצאת אוריון, בה הוצאתי את כל הספרים שלי, סומכים עליי. יש הרבה נאמנות ואמון במה שאני עושה. כל זה הביא לכך שיכולתי לפתח קריירה של סופר, כמעט כמו עבודה במשרה מלאה בפני עצמה".
איך אתה מגדיר את עצמך, ספרדי, קטלאני?
"אני מברצלונה ומהעולם. ההורים שלי היו מהגרים שהגיעו לברצלונה. אמי הגיע מאנדלוסיה, מדרום ספרד ואבי הגיע מדרום קטלוניה. לאומיות מבחינתי זה להביט לאחור ולא להביט קדימה. כולנו בעצם מאותו מקום. זה חשוב לכבד את המקום שממנו באת, אבל לא הייתי הופך את הלאומיות שלי לדבר הכי חשוב".
אבל אתה אוהד אספניול.
"נכון, יש לי כרטיס מנוי כבר שנים רבות, הייתי בשני גמרי גביע אופ"א בהם אספניול שיחקה, ותמיד אני שמח כשהקבוצה מנצחת. אבל היום אין שום דבר יותר גדול מבחינתי מאשר ביגלסווייד יונייטד. בכנות, זה המועדון של חיי.
"זה הפרויקט שלי. זוהי הזדמנות ליישם בפועל את כל הדברים שלמדתי. התוצאות הראשונות שאני מחפש הן של קבוצת הגברים וקבוצת הנשים של ביגלסווייד. המוטו של ברצלונה הוא שזה יותר ממועדון, ובכן אני אומר: גם ביגלסווייד יונייטד".
איך הסיפור הזה התחיל, הרי לא נולדת או גדלת שם?
"זה התחיל כשסיימתי את קורס המאמנים. יש לי תג אופ"א B. רציתי מאוד לאמן, אבל בגלל העבודה העיתונאית זה לא היה אפשרי. גרתי אז בהיצ'ינג, שזה כ-30 דקות נסיעה מביגלסווייד. נפגשתי במקרה עם יו"ר המועדון שאמר לי, 'אתה מדבר הרבה על כדורגל, אומר שאתה מבין, אז בוא תוכיח. ניתן לך את ניהול המועדון ותראה לנו מה אתה יודע לעשות'".
החיבור עם הפרעוש
השנה הייתה 2014 כשבלאגה מונה למנהל המקצועי של הקבוצה החצי מקצוענית שמשחקת בליגה המחוזית של מרכז אנגליה. אחד מהמהלכים הראשונים שלו היה להחתים את אנריקה דה לוקאס, הקשר הספרדי שהתחיל את דרכו, איך לא, באספניול, ושיחק בצ'לסי ובסלטה ויגו.
"קבוצת הגברים של ביגלסווייד משחקת היום בליגה התשיעית וקבוצת הנשים בליגה השמינית, אבל המטרה העיקרית שלנו היא לא עליית ליגה. המטרה היא לייצר את היסודות כך שלשחקנים ולמאמנים תהיה חוויה מקצועית טובה יותר, שהאוהדים יוכלו להינות מחוויית יום המשחק.
"לא מכבר הקמנו מחלקה נוספת של כדורגל קהילתי, שיסייע בין היתר בתחום בריאות הנפש. וזה בעצם שימוש בכדורגל לטובה, לטובת העולם, כי יש בכדורגל כוח שאתה לא מוצא בשום מקום אחר, אבל אתה צריך לוודא שיש לך את הערכים הנכונים, שאתה עושה את המסע הזה עם האנשים הנכונים ומתוך הכוונה הנכונה. לכן אני שם".
עד כמה ביגלסווייד חשובה עבורך, שבמהלך המונדיאל בקטאר חזרת לאנגליה למשחק אחד...
"זה לא היה סתם משחק אחד! זה היה אחרי שהקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב 32 הגדולות של הגביע האנגלי לקבוצות מהליגות הנמוכות. כלומר היינו ארבעה משחקים מלהגיע לוומבלי. זה חלום. אז היה שווה לטוס מקטאר ולהחמיץ את משחק שמינית הגמר בין ספרד למרוקו".
אגב, ביגלסווייד ניצחה בדו קרב פנדלים את לייקנהית' והעפילה לשמינית הגמר, שם היא נעצרה. "כל כך צרחתי במהלך המשחק, עד שאיבדתי את הקול. אבל זה היה שווה את זה".
ספרך "מסי" הוא כמובן המצליח ביותר, וגם זה שעידכנת הכי הרבה פעמים.
"הספר יצא לראשונה במרץ 2014, כשליאו היה בן 26, לפני המונדיאל בברזיל. מאז הוצאנו עוד ארבע מהדורות מעודכנות, כולל האחרונה בקיץ 2024, אחרי הזכייה במונדיאל והמעבר לאינטר מיאמי. ובגלל שזו בעצם הביוגרפיה הרשמית של מסי, כלומר היחידה שבה הוא ובני משפחתו שיתפו פעולה, יש לספר הצלחה עולמית. עובדה, הוא תורגם ל-32 שפות, שזה מדהים.
"היה נחמד לנסוע לגרמניה, לפולין, לארגנטינה, לארצות הברית, רק כדי לדבר על הספר. ואני חייב לומר שערב ההשקה שהיה לספר בישראל הוא אחד היפים ביותר שיכולנו לקבל".
אתה חושב שתהיה מהדורה נוספת לספר?
"מאחר וכל מו"ל שקונה את הזכויות רשאי לעדכן את הספר, אז זה כמובן אפשרי. ובכל מקרה, ליאו עדיין משחק ויש מונדיאל בעוד שנה, כך שהמעגל עדיין לא הושלם סופית. בכל מקרה השלב הבא צריך להיות שהוא יספר את הסיפור במילים שלו. האם זה יקרה עכשיו? התשובה היא לא, אם כי אף פעם אין לדעת. ואולי זה יגיע בדרך אחרת, אולי תהיה סדרה דוקומנטרית. אבל לא נראה לי שזה יקרה לפני שהוא יפרוש".
ומה הוא יעשה אחרי שיפרוש?
"הוא תמיד אמר שהוא יחזור לחיות בברצלונה. הוא שמר על הבית שלו. הילדים נולדו בברצלונה, אז אני מניח שזה יקרה. אבל כל זמן שז'ואן לאפורטה הוא הנשיא, לא יהיה לו שום תפקיד במועדון".
איך החלה הקריירה שלך?
"סיימתי את הלימודים באוניברסיטה בברצלונה ב-1991. ואז רציתי ללמוד אנגלית אז עברתי לליברפול, כי לא היה לי מספיק כסף כדי לחיות בלונדון. לבסוף נשארתי בליברפול 10 שנים. אבל לא הלכתי להרבה משחקים של ליברפול ואברטון, כי לא עבדתי בתחום הכדורגל עד 1997.
"וחוץ מזה כדורגל הוא לא התשוקה שלי. זה מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה. התשוקה שלי היא לספר את הסיפורים. ניתנה לי ההזדמנות לעשות זאת באמצעות הכדורגל, וזה נהדר, כי זו תעשייה גדולה. אבל גם בביגלסווייד יונייטד העיקר זה לא הכדורגל, אלא יצירת קהילה ולהיות חלק ממשהו גדול יותר מעצמך. ולשתף עם אחרים את הטוב והעוצמה של הספורט.
"גם לקחתי מאוד קשה את ההפסד של אספניול בגמר גביע אופ"א ב-1988 מול באייר לברקוזן. ניצחנו במשחק הראשון בבית 0:3, ואז אחרי הפסד 3:0 בגומלין הפסדנו בדו-קרב הפנדלים. באותו רגע הלב שלי נשבר, לא רציתי לשמוע יותר שום דבר שקשור לכדורגל. ואז הגעתי לליברפול.
"אז כן, כדורגל מעולם לא היה התשוקה הכי גדולה שלי, ואם יש לי את הברירה ללכת לראות משחק או לצפות בסרט, כנראה שהייתי מעדיף את הסרט. אבל ליברפול הייתה היה פשוט מקום מושלם לעבור אליו כשאתה מגיע לאנגליה. יש שם המון מהגרים אירים, הרבה קתולים, כמונו הספרדים. את לונדון, שבה חייתי שנה וחצי, אף פעם לא אהבתי".
הפגישה עם שרון מימר
לפני כשנתיים וחצי היית בישראל, במשחק של מכבי חיפה מול פריז סן ז'רמן ומסי.
"אני עדיין עובד ב-CBS, אבל במשך ארבע שנים צילמנו כתבות דוקומנטריות סביב הנסיעות שלי בעולם. ב-2022 החלטנו לא רק לספר את מה שראינו, אלא גם לחוות חוויות, כולל בנסיעה ההיא לישראל.
"חוץ מהמשחק בסמי עופר והאווירה המדהימה שהייתה שם, החלטנו גם לספר את הסיפור יוצא הדופן של המועדון הקטן בני ריינה. אני כאמור גם מאמן, אז הגענו לאימון. שרון מימר, המאמן, נתן לנו נקודת מבט שונה לחלוטין על ישראל ואיך אפשר שבקבוצה אחת יהיו ערבים, יהודים ונוצרים, איך המוסלמים מתייחסים ליהודים ולנוצרים ואיך כולם משחקים יחד.
"זו הייתה חווייה מיוחדת, והאמת שלא ציפיתי לגישה כה ידידותית. ושוב, זה מוכיח את כוחו של הכדורגל, ואיך הוא יכול לאחד אנשים ממקומות שונים. דיברתי שם עם שחקנים ערבים ויהודים, עם המאמן, וזה היה סיפור מקסים. עד היום אני בקשר עם המנכ"ל.
"הצעתי להם אז את עזרתי, ובאותה שנה העלתי בפניהם שמות של כמה מאמנים ספרדים. זה לא קרה. אבל בכל מקרה זו הייתה חוויה נהדרת. גם המשחק של מכבי חיפה מול פ.ס.ז': המקום, האווירה, האוהדים. אוקיי, האוהדים חשבו שהם הולכים לנצח, אני מבין את הנאיביות. אבל היא מעידה על האהבה שלהם לקבוצה. בכל מקרה, זה היה מאוד רועש!
"בכל פעם שהייתי בישראל נהניתי. ביליתי עם אברם גרנט בתל אביב, עם ג'ורדי קרויף, עם אייסטרן וזו תמיד גם חווייה פוקחת עיניים. אתה מקבל את הסיפורים על ישראל דרך החדשות, ואז אתה מגיע ורואה תמונה שונה לגמרי".
על מה יהיה הספר הבא שלך, או שזה סוד? הניחוש שלי שהוא יהיה על ארטטה.
"אני לא יכול לגלות לך, אבל יש כבר חוזה לספר נוסף, אם כי אני לא בטוח שזה יקרה, כי התזמונים חשובים. מה שבטוח, יהיו ספרים נוספים".
