דיוויד ברנשטיין הגשים את החלום של מרבית אוהדי הכדורגל וזכה לעבוד במועדון שאותו אהד מילדות. לא רק שעבד, אלא הנהיג את מנצ'סטר סיטי בתקופה המורכבת ביותר שהמועדון אי־פעם חווה כיו"ר הקבוצה.
בראיון ל"ישראל היום" מביתו בלונדון, ברנשטיין שיתף בפערים הגדולים בין סיטי בתקופתו לסיטי העשירה והמוצלחת בעשור האחרון, החתמת אייל ברקוביץ' ותקופתו של הפליימייקר הישראלי במועדון, האכזבה מאי־התמיכה הגלויה בישראל בקרב התאחדות הכדורגל האנגלית לאחר אירועי 7 באוקטובר, וגם הציפיות שלו מהקבוצה שאותה הוא אוהד עד היום.
ברנשטיין, שכאמור גדל כאוהד סיטי מילדות והפך ליושב הראש שלה בשנות ה־90, מכיר היטב את הפערים שיש מהימים שהמועדון היה בליגות הנמוכות לבין מה שקורה כיום. "המציאות של סיטי דאז היתה שונה בתכלית מהיום. כשהגעתי, לא האמנתי למצב שבו המועדון היה, המתקנים... זה היה מוזנח, כאילו נמצא במאה הקודמת. אהבתי את האצטדיון המיתולוגי של המועדון, 'מיין רואד', אבל הוא כבר הזדקן ולא היה מעודכן ביחס לשאר האצטדיונים במדינה. אפילו לא היה לנו מתחם אימונים סדיר, שלא לדבר על חנות מועדון", הוא מספר.
"חודש אחרי שהתמניתי לתפקיד היו"ר, המועדון ירד לליגה השלישית לראשונה בתולדותיו. זה היה קטסטרופלי בזמנו, אבל בראייה לאחור היה לזה גם היבט חיובי כי כולם היו פשוט נואשים לשיפור - עובדים במועדון ובעיקר האוהדים. קיבלתי יד חופשית לעשייה, וזה אפשר לי לשנות את המועדון ב־180 מעלות בכל תחום אפשרי. כשצנחנו לליגה השלישית חשבנו באופן ראשוני שנסתגל ונעלה ליגה במהירות, אבל המציאות היתה מאתגרת בחלק הראשון של העונה.
"במחזורי חג המולד מצאנו את עצמנו באזור אמצע הטבלה. אני זוכר שפגשנו את סטוק סיטי בכריסמס מול אצטדיון מלא והיינו בפיגור 1:0 במחצית, היו ויכוחים קולניים מאוד בחדר ההלבשה בהפסקה, יצאנו למחצית השנייה עם קאמבק, ניצחנו - ומאותו הרגע לא עצרנו כקבוצה ועלינו לליגה השנייה.
"באותה תקופה ניהלתי את המשא ומתן על בניית האצטדיון החדש, ויש סיכוי טוב שאם היינו מחמיצים את ההעפלה חזרה לליגת המשנה עסקת האצטדיון החדש כלל לא היתה יוצאת לדרך. בעונה שלאחר מכן שוב עמדנו במטרה ושבנו לפרמייר ליג, אבל דאגנו שגם הדרך הזאת תהיה מורכבת כי היו המון קשיים, אבל לא רק ששבנו לפרמייר ליג, אלא החזרנו את תחושת האחדות בין כולם - שחקנים, עובדים במועדון, הנהלה, והכי חשוב - האוהדים".
בספר שכתבת לאחרונה סיפרת שעמדת בראש המערכת באותו יום שבו ראינו את אחד התיקולים הכי מכוערים בתולדות הכדורגל האנגלי - של רוי קין על אלפי הולאנד. הייתם כל כך מזועזעים, שחשבתם לתבוע את קין על התיקול הזה?
רוי קין בעצמו הודה שזה היה תיקול מתוכנן מראש 'בדם קר'. זה לא היה תיקול רגיל בכדורגל, אלא תקיפה כלפי שחקן שלנו והיינו מאוכזבים מזה באופן טבעי. בדקנו מול אנשי משפט ורפואה כיצד לטפל בסוגיה ובסופו של דבר העצה הרפואית לא הייתה ברורה מספיק כדי להמשיך בכיוון המשפטי עד הסוף. ידענו שאנחנו צודקים בטענה שלנו, ואני באופן אישי מעולם לא אסלח לרוי קין על מה שעשה משום שזה היה הרבה מעבר לתיקול סטנדרטי במהלך משחק תחרותי.
"ברקוביץ' התאמן גרוע"
בימיו כיו"ר סיטי, היה ברנשטיין בין האחראים להגעתו של אייל ברקוביץ' למועדון. "הקוסם" הגיע לאחר תקופה מורכבת בסלטיק ואחרי חצי שנה בבלקבורן, שבה עזר לה לשוב לפרמייר ליג, מה שלא גרם לחשש אצל קברניטי התכולים.
"אייל היה שחקן מיוחד, ובאותה מידה אחד המתאמנים הגרועים ביותר. אבל איזה שחקן מוכשר הוא היה - הנגיעה בכדור, האופן שבו הוא 'הרגיש' את המשחק. היה כל כך מהנה לצפות בו משחק כדורגל, ואני לא אשכח שכשניצחנו את יונייטד בדרבי לאחר תקופה ארוכה אייל בישל לשון גוטייה באופן אמנותי. הייתי מאושר שהוא היה חלק מהמועדון שלנו, הוא הביא איתו משהו שונה בדרכו".
בגלל סיבות פוליטיות, עד כמה היה לכם חשש משיתוף הפעולה בין ברקוביץ' ובין עלי בנארביה אלג'יראי, על ובעיקר מחוץ לכר הדשא?
"האמת, שאף לא דיברנו על זה או זה בכלל לא היה בקו המחשבה שלנו. המנג'ר דאז (קווין קיגן) היה בטוח שהתמהיל הזה יעבוד והחשש שלו היה בהיבט של המשחק עצמו והאופן שבו הקבוצה תשחק ותנסה להצליח. האם אתה יכול להשתמש בשני שחקנים יצירתיים בו זמנית, שני שחקנים שממעטים לתקל או לסייע מבחינה הגנתית, ועדיין שזה יעבוד עבור הקבוצה? התשובה הייתה, בהחלט כן, כי הם היו נהדרים ביחד. זה היה משמח ומרגש לראות את התרומה המשותפת שלהם ביחד עבור סיטי. הם אמנם הגיעו מרקע שונה, אבל זה לא באמת שינה וכך זה אמור לעבוד בכדורגל".
קווין קיגן היה המנג'ר שהנחית את אייל במועדון. לאחרונה, אייל שיתף בפערים שהיו לו מול קיגן שהגדיר אותו כ-'וורלד קלאס', אבל מכר אותו בהמשך. בתור יושב הקבוצה, היית מודע לזה?
"הייתי מודע לזה שמדובר בשני אנשים עם אופי חזק, כן, אבל באותה מידה אני מעריך שאייל לא היה שחקן שקל לאמן. כפי שציינתי, הוא לא היה מסוג השחקנים שמתאמנים באינטנסיביות, וזה דבר שעשוי להיות מורכב מבחינתו של המנג'ר. אם תביט על השחקנים כיום בימינו, הם אתלטים נהדרים, וזה לא מה שאפשר לומר על אייל. לומר לך שאני מופתע שהיה מתח ביניהם? ממש לא, אבל בסופו של דבר, זה עבד מצוין ושום דבר לא נשאר לנצח".
תשתף אותנו בקשר היהודי שלך ושל אייל בחדר ההלבשה עם סיפור ה-'משוגע' על ברקוביץ' וקיגן?
"נהגתי להגיע לחדר ההלבשה של הקבוצה לפני כל משחק, זאת הייתה בקשה מצידו של קווין, שאהיה שם כשהוא נותן לקבוצה את הנאום האחרון לפני שיוצאים לכר הדשא למשחק. באופן אישי, אהבתי את זה ואני לא יודע כמה מנג'רים עשו את זה בפועל, זה הראה אחדות בין יושב הראש והמנג'ר. נהגתי לשבת בצד ולאפשר לקווין לתת לקבוצה את הנאום הקבוע שלו ופעם אחת משום מה, קיגן היה במצב רוח תוקפני. בזמן שקיגן צעק על השחקנים, ברקוביץ' ישב ממש מולי (כשהמנג'ר היה עם הגב אליו ולא יכול היה לראות אותו) ואמר לי את המילה 'מישיגינע' ביידיש. זאת הייתה ככל הנראה הפעם הראשונה והאחרונה בהיסטוריית חדר ההלבשה של מנצ'סטר סיטי שבה המילה הזאת נאמרה ביידיש".
כיהודי וכמי שעמד בראש ההתאחדות האנגלית, מה חשבת על היעדר התמיכה המוחלט בישראל אחרי 7 באוקטובר?
"הייתי מאוכזב מאוד, כי הם תמכו בעבר במדינות אחרות. אני חושב, אגב, שבראייה לאחור זאת היתה בכלל שגיאה לעשות את המחוות הללו בעבר, משום שברגע שאתה מתחיל לעשות זאת אחרי אירוע אחד אין לזה סוף. גם לגבי אירועים שקורים מחוץ לאנגליה בכל מקום אחר בגלובוס - מחוות כאלה ומחוות נוספות, לדוגמה כריעת ברך, לא נדרשות כבר בכדורגל. אולי באופן ראשוני זה נראה טוב, אבל אנשים לאורך זמן מתעייפים מזה".
"היו הרבה שחקנים מעבר לשיא"
אתה אוהד מושבע של סיטי. איך אתה מסביר את הנסיגה המקצועית הגדולה בעונה האחרונה? רבים הפילו זאת על הפציעה של רודרי.
"אני לא חושב שזה נובע מפציעה של שחקן אחד. אף קבוצה עם סגל רחב כזה לא יכולה להאשים נסיגה של עונה שלמה בפציעה של שחקן, גם אם מדובר בשחקן מאוד משמעותי. אלה דברים שקורים בכדורגל, אבל צריך גם להצביע על כך שחלק משחקני סיטי כבר מעבר לשיא. לדוגמה, קייל ווקר, שיכולת להבחין בכך שחלק משחקני היריבה כבר מצליחים לגבור עליו. גם קווין דה בראונה, אחד מגדולי שחקני סיטי בכל הזמנים, יכולת לראות את הנסיגה שלו. לדעתי באופן כללי היו יותר מדי שחקנים שכבר עברו את השיא שלהם וייתכן שהמועדון היה איטי מדי בתהליך החלפתם. אלו לא החלטות קלות לביצוע, מדובר באגדות מועדון שנתנו את כל־כולם לקבוצה וסייעו לה להגיע להישגים".
אחרי עונת שפל מקומית סיטי תיאבק על האליפות בעונה הבאה, או שאף אחת לא באמת תאתגר את ליברפול?
"קשה להמר עכשיו, כי יש הרבה מאוד שינויים בקבוצות השונות. המועדונים מצרפים שחקנים חדשים שנראים מרשימים על הנייר, אבל אי אפשר לדעת איך ישתלבו בפרמייר ליג וכיצד יתרמו. עבור מועדון כמו סיטי, שהיה פעיל עד עכשיו בקיץ, להחתים שחקנים 'טובים' זה לא מספיק בגלל העבר של המועדון וההצלחה הגדולה בשנים האחרונות. הציפייה עכשיו היא שוב להתמודד ולזכות בתארים, וכדי לעשות זאת אתה חייב שיהיה לך סגל עם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. לליברפול יש יתרון, כי התשתית של הקבוצה יציבה יותר, אבל יש לזכור שבשלב מסוים גם השחקנים שלהם יעברו את השיא שלהם. צריך להיות עם מבט גם על ארסנל שתמשיך להתחזק, והייתי מציע גם לשים לב לצ'לסי. חשבתי שבעונה האחרונה הם יצליחו אפילו יותר. מהנה גם בזווית הרחבה לראות מועדונים אחרים, כמו אסטון וילה, ניוקאסל, בורנמות', ברייטון וברנטפורד שמשתפרים באופן עקבי".
סיטי משתתפת בגביע העולם למועדונים. עד כמה זה באמת מעניין אותם, כאב ראש רציני אחרי עונה מורכבת, או דווקא התגמול הכספי העצום מהשתתפות וזכייה תדרבן אותם ללכת עד הסוף?
"זה משהו שאתה תראה גם עם מועדונים אחרים, הצורך לאזן בין הרצון להכנסות גבוהות והרצון להתחרות בפועל על כר הדשא. לעתים, האינטרסים האלה מתנגשים. כן, זה חשוב עבור סיטי בהיבט הפיננסי להצליח בטורניר בגלל המשמעות הכלכלית, אבל באותה מידה אתה מוכרח לאפשר לשחקנים שלך לנוח ולהתאושש אחרי עונה אינטנסיבית. בסופו של יום, השחקנים הם בני אדם ויש גבול לעם כמה עומס הם מסוגלים להתמודד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו