בשם הכסף, שלא לומר השחיתות, פיפ"א ממשיכה להגביר את העומס על הכדורגלנים הטובים בעולם. זה לא ממש בא מתוך אהבת הענף, אלא מתוך אינטרסים, כגון הצבעות לנשיאות פיפ"א. כאשר הנשיא ג'יאני אינפנטינו למשל צריך את התמיכה ממדינות כדורגל חלשות, אז הוא מוסיף לנבחרות אסיה ואפריקה עוד מקומות במונדיאל - החלטה שמורידה את הרמה הממוצעת של הנבחרת בטורניר. כעת, הוא גם מתגמל יותר קבוצות מהיבשות הללו עם בטורניר בין-יבשתי מורחב.
נכון, ככל שהשחקנים מהטופ העולמי משחקים יותר המוצר מרוויח יותר, כי כמאמר הקלישאה בשבילם קונים כרטיס, אבל ככל שהם נדרשים לשחק יותר הם נשחקים מהר יותר ונפצעים, והמוצר נפגם. אם רק היה איגוד שחקנים חזק, כמו שיש ב-NBA שאחת לכמה שנים מאיים בשביתה אם הסכם קיבוצי לא מושג, לא בטוח שהיינו מגיעים להתעללות הפיזית לה אנחנו עדים.
גביע העולם למועדונים: השיטה, לוח המשחקים והקבוצות המשתתפות
יש מי שטוען שהאירופאיות צריכות "לעלות עם הנוער" - אז זהו, שהן לא באמת יכולות. ההשתתפות בטורניר כרוכה בשותפות עם ספונסרים ובהסכים מול פיפ"א, ודורשת הצגה של "מוצר הטוב ביותר" - כלומר השמות הגדולים שיביאו רייטינג. והאמת היא שגם פיפ"א מצידה שמחה סוף סוף לרכב על ההצלחה הכלכלית של הקבוצות האירופאיות, אחרי שבמשך שנים צפתה בקנאה כיצד אופ"א נהנית מכך בליגת האלופות.
במובן הזה, הקבוצות הגדולות לכודות. הן אולי רוצות להעניק מנוחה לכוכביהן אחרי עוד עונה מתישה, אבל הן מחויבות להציב הרכב תחרותי גם כדי לעמוד בדרישות החוזיות וגם כדי לא לפגוע ביוקרה הספורטיבית שלהן. רשמית לא מדובר כאן בטורניר אימון - אלא מפעל ממוסחר שגורם לכדורגלנים לשלם את המחיר בגוף ובעומס.
כך, הקבוצות יגיעו לעונה הבאה עם פגרה מינימלית ועם הכנה לקויה. ג'וד בלינגהאם למשל צריך לחכות עד לאחרי הטורניר כדי לעבור ניתוח, ולפספס לפחות את החודש הראשון של העונה הבאה. קשר ריאל מדריד למעשה פרק את הכתף כבר בנובמבר 2023, לפני למעלה משנה וחצי, ומאז הוא משחק עם כאבים ולא מנותח - כי פשוט אין לזה זמן. בקיץ שעבר הוא לא רצה לפספס את היורו עם נבחרת אנגליה, והקיץ לא נותנים לו את הפריבילגיה לנצל את הקיץ לשיקום.
האירופאיות לא מזלזלות
לצד כל הביקורות מבחוץ, רואים שבסוף הקבוצות כן לוקחות את המפעל ברצינות. בטורניר יהיו שני שחקנים מובילים שיערכו בכורה בקבוצותיהם החדשות אחרי שהגיעו בהעברה חופשית - טרנט אלכסנדר ארנולד בריאל מדריד ויונתן טאה בבאיירן מינכן. השניים הגיעו בחינם, אך מכיוון שהחוזה שלהם בקבוצותיהם הקודמות פג טכנית רק ב-30 ביוני, הקבוצות החדשות צריכות לפצות אותן כדי שיוכלו לשחק לפני התאריך הנ"ל.
נשיא ריאל פלורנטינו פרס, שלפי דיווחים בספרד להוט להיות הראשון שזוכה בטורניר במתכונותו החדשה, הסכים לשלם סכום בלתי נתפס של 10 מיליון יורו לליברפול כדי שטרנט יעמוד לרשות צ'אבי אלונסו כבר במשחק הראשון ב-18 ביוני - ולא רק מ-1 ביולי. למה הוא מסכים לזה? כי הזוכה בתואר תרוויח 40 מיליון דולר, ובכך תוכל להחזיר את ההשקעה. זאת מעבר לעשרות מיליוני יורו שתרוויח כל קבוצה מאירופה על עצם ההשתתפות.
גם באיירן אחרי משא ומתן מול לברקוזן העיקשת, תשלם סכום של שבע ספרות כדי שטאה יצטרף אליה כבר מההתחלה. ואי אפשר שלא להזכיר את מנצ'סטר סיטי, שבחלון ההעברות הייעודי והקצר שנפתח לפני גביע העולם למועדונים הספיקה לשפוך למעלה מ-100 מיליון פאונד על טיג'אני ריינדרס, ריאן שרקי וריאן אייט נורי.
ובסוף, גם אם נגיד שאנחנו רוצים קצת הפסקה מכדורגל, בטורניר הזה נצפה כי אנחנו קהל שבוי, סאקרים של הענף. אולי לא נצפה בכל משחק, אבל כשהקבוצות הגדולות באירופה ישחקו בשעות נוחות, סיכוי לא רע שנצטרף. ואגב, זו תהיה הזדמנות לראות שוב קצת מליונל מסי.
חגיגה ליבשות האחרות
בעוד לקבוצות מאירופה הטורניר עשוי להיתפס כנטל, עבור הקבוצות משאר היבשות זו חגיגה של ממש, הזדמנות להתמודד מול מועדוני הפאר. מי שעשויה גם כן להרוויח בפורמט החדש והמורחב זו הליגה הסעודית. על אף שהפעם היא תיוצג רק על ידי אל הילאל, הפורמט ייתן לליגה המתעשרת צ'אנס לחלוק את הבמה עם נציגות הליגות הגדולות באירופה - ולהשיג את הלגיטימציה אותה חיפשה.
עם סימונה אינזאגי כמאמן החדש וכוכבים כמו ז'ואאו קאנסלו, רובן נבש וסרגיי מילינקוביץ' סאביץ', אל הילאל רוצה להוכיח שהליגה הסעודית היא לא רק "ליגת פרישה" או מקום ל"שכירי חרב" - היא רוצה לקבל הכרה על רמתה המקצועית. המפגש הראשון שלה יהיה מול ריאל מדריד, וגם אם תפסיד, היא תרצה להראות שהיא הסעודיות שייכות לאליטת הכדורגל לא רק כלכלית, אלא גם ספורטיבית - וזה יהיה הניצחון האמיתי.
אחרי שבמשך שנים היה טורניר קצר באמצע העונה, גביע העולם למועדונים במתכונתו החדשה מבטא את הסתירה בין מה שהכדורגל הפך להיות למה שהוא אמור להיות. במקום שהענף יפרח, האינטרסים חוגגים והכוכבים מותשים. פיפ"א חוגגת את הרווחים, והשחקנים ימשיכו להתרוצץ עד שגופם יבגוד בהם. ועם כל הביקורת, הקהל ימשיך לצפות, ליהנות ולהתלונן בו זמנית.
