נבחרת גרמניה מגיעה ליורו הביתי אחרי כמעט עשור של כישלונות. מאז הזכייה בגביע העולם ב־2014 בברזיל, ה"נציונל מאנשאפט" הודחה בשלב הבתים בשני מונדיאלים רצופים וסיימה את היורו הקודם כבר בשמינית הגמר, מבלי להותיר חותם. למרות זאת, בגרמניה מאמינים שהתקופה הרעה מאחוריה ושיורו 2024 יחזיר את הנבחרת הגרמנית לקדמת הבמה. בשקט־בשקט מדברים שם אפילו על זכייה, אבל גם הגעה לחצי הגמר תיחשב להצלחה.
האם יש סיבות לאופטימיות? מתברר שכן. מובן שהביתיות לא מבטיחה דבר, ועדיין הקהל הביתי יעניק תמיכה אדירה למאמן יוליאן נגלסמן ולשחקניו. ואם גרמניה תעבור בהצלחה את הבית המוקדם, שבו זכתה להגרלה נוחה יחסית (סקוטלנד, הונגריה ושווייץ) - המומנטום, שרק יגבר ממשחק למשחק, יוכל להיות האקס פקטור.
בגרמניה לא מפסיקים לדבר על מונדיאל 2006, הפעם הקודמת שבה אירחה המדינה טורניר גדול, ומקווים שההיסטוריה תחזור על עצמה. אז, לפני 18 שנה, הנבחרת קמה לחיים חדשים באופן מפתיע ומרגש אחרי שנים של אכזבות. היא הגיעה לאותו הטורניר כשהיא מדורגת 22 בעולם, ללא ציפיות של ממש, אבל אז היא החלה לנצח, המדינה כולה התאחדה מאחוריה ודחפה אותה קדימה, מה שהסתיים במקום השלישי.
"הקיץ של האגדות", כפי שהוא נקרא בגרמנית, הוא זיכרון מתוק עבור אוהדי הנבחרת, שנעצרה אז רק בחצי הגמר, לאחר שהפסידה לאיטליה בהארכה (ספגה בדקות 119 ו־121). ההיסטוריה מוכיחה שכאשר גרמניה מארחת טורניר גדול, הנבחרת מגיעה לפחות לחצי הגמר - כמו שקרה ביורו 1988 ובמונדיאל 2006, ובגביע העולם 1974 היא אף זכתה בתואר.
המנוע בריקוד האחרון
את תקוותיהם תולים הגרמנים בעיקר בשלושה שחקנים: שני הצעירים, ג'מאל מוסיאלה ופלוריאן וירץ, וכמובן טוני קרוס, שהודיע כי בסיום היורו יפרוש מכדורגל. קרוס בן ה־34 סיים זה עתה עונה פנטסטית במדי ריאל מדריד, עם זכייה בליגת האלופות, והיה מי שבישל לדני קרבחאל את השער הראשון בניצחון בוומבלי על בורוסיה דורטמונד.
זה היה משחקו האחרון במדי הבלאנקוס, אבל לפני שהוא תולה את הנעליים השחקן מקווה לזכות בתואר היחיד שעדיין אין לו - אליפות אירופה. האמת היא שכאשר נגלסמן בן ה־36 מונה למאמן הלאומי בספטמבר 2023, אחרי שהאנסי פליק פוטר בעקבות התבוסה 4:1 ליפן, הוא כלל לא חשב שקרוס יעמוד לרשותו. קרוס הרי פרש מהנבחרת לפני כמעט שלוש שנים, אחרי ההפסד 2:0 לאנגליה בשמינית הגמר של היורו הקודם, אבל נגלסמן הצליח לשכנע אותו לחזור והחזרה שלו היתה לא פחות מסנסציונית. הקאמבק שלו למדים הלאומיים היה ב־23 במארס מול צרפת. שבע שניות בלבד לאחר שריקת הפתיחה קרוס בישל באמנות לווירץ את אחד מהשערים המהירים בהיסטוריה.
גרמניה ניצחה את סגנית אלופת העולם 0:2 ושלושה ימים לאחר מכן היא גברה על הולנד 1:2 בפרנקפורט, כשניקלאס פולקרוג הבקיע את שער הניצחון. ומי בישל לו? כמובן, טוני קרוס. לדעת רבים זו העונה הטובה ביותר בקריירה של קרוס, ולמרות זאת הוא החליט לפרוש, אף שברור שהוא יכול להמשיך לשחק ברמות הגבוהות ביותר עוד כמה שנים טובות.
את נגלסמן זה פחות מעניין. מה שחשוב מבחינתו זה שיש לו בהרכב את אחד מהקשרים הטובים בעולם, שבאופן טבעי יהיה המנהיג האמיתי של הנבחרת, גם אם סרט הקפטן יהיה על הזרוע של אילקאיי גונדואן. אפרופו טוני קרוס. לפני 18 שנה היה זה זינדין זידאן שהודיע בגיל 34 על סיום הקריירה. אחרי משחקו האחרון במדי ריאל מדריד הוא שיחק בטורניר הגדול שהתקיים אז בגרמניה, ואיך זה הסתיים עבורו כולם זוכרים.
ואם קרוס הוא המבוגר האחראי, מי שאמורים ליהנות מהבישולים המשובחים שלו הם וירץ ומוסיאלה - שני הדריבליסטים הנהדרים שיגיחו מהאגפים ויסייעו לחלוץ המרכזי, שיהיה כנראה קאי האברץ מארסנל. וירץ עשה עונה מדהימה, הוליך את באייר לברקוזן לזכייה בדאבל ונבחר בצדק לשחקן העונה בגרמניה. באיירן מינכן אמנם סיימה את העונה ללא תואר, אבל מוסיאלה המשיך להיות השחקן מספר אחת שלה.
בשבוע שעבר קרה דבר משמעותי נוסף: מנואל נוייר חזר להרכב הנבחרת לראשונה מאז המונדיאל בקטאר, אחרי שנה וחצי של היעדרות. זה קרה ב־0:0 בנירנברג מול אוקראינה, שבו גרמניה אמנם לא כבשה, אבל נראתה טוב מאוד. היא בעטה 27 פעמים לעבר השער האוקראיני. נוייר בן ה־38 כבר מעבר לשיאו ונראה שהיורו יהיה הטורניר הגדול האחרון שלו. לצערו של מארק־אנדרה טר שטגן, שוער ברצלונה, נגלסמן עדיין מעדיף את נוייר - אף שהוא שמר על רשת נקייה רק באחד מ־13 משחקי הליגה האחרונים שלו.
"סקרים מחורבנים"
עם כל הכבוד למשחק מול אוקראינה, מה שתפס את הכותרות בשבוע שעבר בגרמניה היה הסקר שחשף כי 21 אחוזים מאוהדי הנבחרת מעדיפים שיהיו בה יותר שחקנים לבנים. המאמן נגלסמן והמגן יוזואה קימיך זעמו ואמרו כי לדעתם מדובר בסקר גזעני. נשיא ההתאחדות הגרמנית ברנד נוינדורף אמר: "לצערנו אנחנו רואים עלייה במגמות האנטי־ממסדיות, האנטי־דמוקרטיות והאנטישמיות בגרמניה. אלו אתגרים גדולים שעומדים בפני המדינה, אבל אני עדיין מאמין שהכדורגל יכול לשדר מסר חיובי".
והאמת היא שזו התחושה שהיתה סביב הנבחרת בשבוע שעבר. יותר מ־15 אלף אוהדים חזו באימון הפתוח שהתקיים בעיר ינה ולא הפסיקו לעודד. תומאס מולר אמר שהרעש היה כל כך חזק שהם לא הצליחו לשמוע את ההוראות של נגלסמן. במשחק מול אוקראינה האצטדיון בנירנברג היה מלא ב־43 אלף צופים, שעודדו לאורך כל 90 הדקות. נגלסמן אמר בסיום: "נבחרת לאומית יכולה לשמש מודל לחיקוי, כי היא מאחדת בין אנשים מתרבויות ומדתות שונות, צבע עור שונה, וכולם עובדים יחד למען מטרה משותפת. אני מקווה שלא אשמע יותר על סקרים מחורבנים כאלה".
עם קפטן ממוצא טורקי (גונדואן), עם חמישה שחקנים שחורים בסגל, כולל הבלם אנטוניו רודיגר, ועם כוכב מבריק שאביו נולד בניגריה (מוסיאלה), הנבחרת הגרמנית אכן מהווה מראה אמיתית לגרמניה מודל 2024. אגב, 65 אחוזים מהנשאלים בסקר ענו שאין להם שום בעיה עם שחקנים שחורים בסגל.
אז האם הקפטן אילקאיי גונדואן יניף את הגביע באצטדיון האולימפי בברלין ב־14 ביולי? זה לא יהיה פשוט. גרמניה זכתה ביורו שלוש פעמים בעבר, רק שהפעם האחרונה היתה ממש מזמן, לפני 28 שנה. לזה צריך להוסיף את העובדה שהנבחרת הביתית האחרונה שהניפה את הגביע היתה צרפת, לפני 40 שנה - שלוש שנים לפני שיוליאן נגלסמן נולד.
