25.11.2020, חתיכת שמיים רנדומלית.
ישו: "עשית הרבה טוב להמון אנשים. יש לך איזה בקשות לפני שאתה מתחיל ליהנות מגן העדן?"
מראדונה: "כן, תדאג לאהבות הכי גדולות שלי בחיים - ארגנטינה ונאפולי".
ישו: "אין בעיה, אבל תיקח בחשבון שזה ייקח קצת זמן. בסוף עשית לי גם לא מעט צרות".
מראדונה: "ייקח כמה זמן שייקח, העיקר שלא תשכח את זה, אני הולך ליהנות עם מאטה ליד הנהר".
מה שהיה ברור במשך חודשים ארוכים הפך הערב לרשמי. אחרי 33 שנה נאפולי זכתה באליפות איטליה, 4 חודשים וחצי אחרי שארגנטינה זכתה בגביע העולם השלישי שלה. הסקודטו חזר לדרום ארץ המגף, והחגיגות שיחלו הלילה צפויות להימשך לאורך ימים ארוכים, ובעיקר לילות. לילות של אלכוהול, של פיצה, של שמחה טהורה של אנשים שלא חוו את ההרגשה הזו מקיץ 1990. ושל סגירת מעגל.
ויקטור אוסימן וחביצ'ה קוורצחליה, גיבורי האליפות הטרייה לא יצליחו בחיים שלהם להפוך לאגדה כמו מראדונה בנאפולי. מראדונה לא רק אהוב על הנפוליטנים בגלל היכולת האדירה שהייתה לו. הוא גם גיבור על בשל היותו פורץ דרך שהגן על נאפולי מפני הדעות הקדומות מהן היא סבלה - ועדיין סובלת - כעיר הגדולה ביותר בדרום איטליה. הוא התבטא נגד הגזענות של תושבי הצפון וביקש להביא גאווה וכבוד לתושבי נאפולי. עבור הנפוליטנים, מראדונה לא רק עזר להם לזכות באליפות - הוא עזר להם להרים את הראש מול העשירים.
ועם כל זה, גם אוסימן וקוורצחליה ייזכרו לנצח נצחים בהיסטוריה של המועדון המרגש הזה. "בנאפולי, כדורגל הוא מרד חברתי נגד כוחות הצפון, וכל כוח אחר שיכול להיות", סיפר בראיון לעיתונות באיטליה בשבוע האחרון וינצ'נזו, הבעלים של מסעדת Spiedo d'oro, שנמצאת בשכונת Pignasecca המגישה אוכל נפוליטני טיפוסי. כאוהד וותיק מאז שהיה בעשור השני בחייו במהלך בשנות ה-70, וינצ'נזו זוכר בבירור את עידן מראדונה ואת שני הזכיות הראשונות של הסקודטו. "ככה זה היה נראה מנקודת המבט הזו אז, ואת האמת? כך זה גם היום. קחו בחשבון שב-33 השנים שחלפו עדיין יש אבטלה, מחסור בעבודה, חוסר תשומת לב של המדינה".
ואם לפי ויצ'נזו הכדורגל בנאפולי הוא מרד נגד כל כח שיכול להיות, נאפולי של השנה הייתה כמו יחידת גרילה שתיכנס לפנתיאון. אם ב-2 האליפויות הראשונות קבוצה שלמה הייתה על הגב של מראדונה, העונה ראינו קבוצה במלוא מובן המילה. התכולים ניצחו 25 פעמים, הפסידו רק שלוש וסיימו 5 פעמים בתיקו. כבשו 69 שערים, ספגו 23 ותחת הכדורגל ההתקפי והמרשים של לוצ'יאנו ספאלטי, האוהדים באיטליה ליקקו את האצבעות. כן, גם הצפוניים. נאפולי נהנתה מכיבושים של 16 שחקנים שונים, מבישולים של 15 שחקנים שונים ושמרה על יציבות נפלאה.
וכמו אז, בסוף שנות ה-80 כך גם היום, האליפות הזאת הגיעה קצת משום מקום, בלי ציפיות גדולות, אחרי קיץ שלא מעט סמלים שפיארו את הסגל שלה בשנים האחרונות עברו לתחנה חדשה – קאלידו קוליבאלי, לורנצו אינסינייה, דרייס מרטנס. אבל לפעמים צריך סבלנות. ויותר מזה, לפעמים אליפות אחת במקום אחד שווה ערך ל-10 אליפויות במקום אחר. ובהתאם לכך, גם החגיגות. רק שיעבור בשלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו