לפני המשחק בין איראן לאנגליה ביום שני, האוהדים המאוכזבים התפללו לתבוסה צורבת של הנבחרת שלהם - ותפילותיהם נענו.
חברי הנבחרת לא שרו את ההמנון, אבל התזוזה לטובתם ברשתות החברתיות הייתה מזערית. את זעקות השמחה מבתי טהרן בזמן השערים של אנגליה היה אפשר לשמוע עד לונדון (דרך הרשתות החברתיות), ואחרי ההפסד גם חילקו ממתקים ברחובות.
הנבחרת, לעומת זאת, הייתה נתונה ללחצים עוד יותר כבדים, ובמשחק השני מול וויילס השחקנים אכן שרו את ההמנון, או לפחות הזיזו את השפתיים, וניצחו 0:2.
הם יכלו, כמו במשחקים קודמים, לא להביע שמחה אחרי הגולים שלהם, אבל גם את זה לא עשו, והעם האיראני עכשיו מפולג עוד יותר בין תומכי המשטר, שגם אוהבים את הנבחרת שלהם, והמוחים ותומכיהם, שאת חלקם ראינו אפילו בוכים ביציעים כשהנבחרת שרה.
מה שפחות ראו בטלוויזיה אבל התפרסם ברשתות, הוא תמונתה של הצעירה עם האיפור המדמה דם וחולצת מהסא אמיני 22 (גילה של מהסא), ואת היציעים השלמים הצועקים את שמו של וריא ע'פורי (VORIA) - שחקן פולאד ח'וזסתאן שבשיא הקריירה שלו גם לבש את מדי הנבחרת הלאומית ואת מדי אסתקלאל, שתמיד נמצאת במקומות הראשונים בטבלה.
ע'פורי נעצר אתמול בשל התבטאויותיו ברשת, כולל משפטים כמו "כל הקבוצות האתניות הן איראן" (בניסיונות לדיכוי המחאות הנוכחיות, רוב היד הקשה מופנית כלפי מיעוטים הכורדים והבלוצ'ים) ו"אם לא אכפת לך מטבח העם, אז מילא איראני את/ה אפילו לא בן אדם". בעקבות הדברים התפטר גם מנכ"ל הקבוצה.
לצד תגובות השמחה הצפויות מצד תומכי המשטר, היו תגובות רבות שאומרות בניסוחים שונים - "לא משנה לי אם הם יפסידו או ינצחו, אותי הם לא מייצגים".
ספורטאים בכלל וכדורגלנים בפרט לקחו ולוקחים חלק בלתי מבוטל במחאות הנוכחיות - בין אם כדורגלני עבר או שחקני הווה. שחקני הנבחרת הלאומית למונדיאל חלוקים בנושא הזה, אך נראה שבכל החלטה בנושא יש להם משמעת קבוצתית.
*ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית לאיראן.
באדיבות "בית הספר המקוון לאיראן ולשפה הפרסית" www.thmrsite.com
