בנייה מחדש ב-NBA זה תהליך קשה. יש קבוצות שנכנסות אליו מוכוונות מטרה ומצליחות כמו דטרויט פיסטונס ואוקלהומה סיטי ת'אנדר; יש כאלו שנקלעו לסיטואציה בעקבות בנייה לא טובה או פציעות כמו ניו אורלינס פליקנס; ויש כאלו שאף פעם לא יצאו משם, כמו שארלוט הורנטס.
ברוקלין נטס היא דוגמה נהדרת לאיך מועדון מתקשה לנהל תהליך של ריבילד. מאז שעברו מניו ג'רזי לברקליס סנטר ב-2012, ברוקלין לא הצליחה לעבור סיבוב שני במזרח למרות שעברו אצלה שחקנים כמו פול פירס, קווין גארנט, קווין דוראנט, ג'יימס הארדן וקיירי אירווינג. היא נעה בקיצוניות בין קונטנדרית עם עתיד מבטיח לבין קבוצה בבנייה מחדש וחסרת אופק.
הניסוי החדש של הג'נרל מנג'ר שון מארקס, לבחור ולהשאיר אצלו חמישה רוקיז מדראפט אחד, הייתה אמורה להראות שהפרנצ'ייז יוצא לדרך חדשה עם אופק חדש – יצירת זהות למועדון בראייה לעתיד, גם אם זה אומר שהעונות הקרובות יהיו קשות ויתאפיינו בכאבי גדילה והפסדים רבים.
כבר אחרי חמישה משחקים בהם רק שני רוקיז שיחקו, בן שרף בחמישייה ויגור דיומין מהספסל, ראינו שינוי ברוטציה – טייריס מרטין בן ה-27 עלה לחמישייה, דרייק פאוול שב מפציעה ותפס את מקומו של הרכז הישראלי, שנותר 48 דקות על הספסל. בהפסד למינסוטה טימברוולבס, המגמה החריפה – רוקי אחד על הפרקט עד לדקות הסיום, שהיו לפרוטוקול בלבד.
מתקשה בבניית הפאזל
בראי ההיסטוריה, ברוקלין מתקשה עם התנהלות בבחירות בסיבובים ראשונים, גם בחשיבה לרחוק. ב-2012, רגע לפני שעברו לרובע הניו יורקי, הם העבירו את הבחירת סיבוב ראשון שלהם בדראפט יחד עם עוד שני שחקנים שוליים תמורת ג'ראלד וואלאס. אותה בחירה, הראשונה בתולדות המועדון החדש, התבררה כדמיאן לילארד.
קיץ לאחר מכן היא עשתה את אחד הטריידים שנחשבים לרעים ביותר אי פעם והעבירה לבוסטון סלטיקס חמישה שחקנים ועוד ארבע בחירות סיבוב ראשון בתמורה לפירס וגארנט. אותן בחירות הפכו לאקס מכבי חיפה והפועל תל אביב, ג'יימס יאנג, אבל גם לג'יילן בראון (בחירה 3), מרקל פולץ (הבחירה הועברה לפילדלפיה תמורת הבחירה השלישית, שם נלקח ג'ייסון טייטום) וקולין סקסטון.
למעט קאם תומאס וניק קלקסטון, ברוקלין לא הצליחה לפתח אף רוקי שנבחר אצלה לכדי כוכב או מועמד לגיטימי לטרייד. את דזנאן מוסא, שחרך רשתות באירופה עוד כשהיה בן 15, היא השאירה על הספסל רק כדי לראות אותו הופך לכוכב בריאל מדריד ובנבחרת בוסניה. את קייל קוזמה, הבחירה ה-27 בדראפט 2017, היא שלחה ללוס אנג'לס לייקרס עוד באותו היום וראתה אותו הופך לשחקן השישי שלה בדרך לזכייה באליפות.
אם נמשיך בדפוס הזה, נגלה ששחקנים שהצליחו בברוקלין לא הצליחו בשום מקום אחר, וגם ההפך – אלה שהצליחו במקום אחר, התקשו למצוא את עצמם בנטס.
ניצחון על חשבון הצעירים?
זה לא סוד שברוקלין רוצה לנצח. כקבוצה משוק גדול כמו שלה, הפסדים אומרים ירידה בהכנסות וברייטינג, פחות שידורים מחוף לחוף ואיבוד מעמד בקרב השחקנים והצוות המקצועי. הרי לשחקן שלא רושם מספרים בקבוצה הרעה בליגה, או למאמן שמחזיק ברקורד מלא בהפסדים, לא יהיה ביקוש לאחר מכן והאינטרס לשמר אותם במועדון יורד.
אולי זו הסיבה שמייקל פורטר ג'וניור, שהגיע בטרייד הקיץ מדנבר נאגטס, אמר שההפסדים נערמים גם בגלל שהרכזים של הקבוצה עם רוקיז, ושלח אצבע מאשימה לכיוון שרף ודיומין. פרננדס, במכוון או שלא, שמע בעצתו ודיבר על כך שהקבוצה צריכה להראות יותר אינטנסיביות בהגנה ולשמור יותר חזק.
ההגנה של ברוקלין, מלכתחילה, הייתה אמורה להיות רעה. השחקן היחיד שהובא על טיקט הגנתי הוא פאוול, ששיחק רק משחק אחד והספיק להיפצע שוב. פורטר ג'וניור ותומאס הם בעיקר סקוררים חסרי תקנה ולמעט קלקסטון, השאר שחקני רוטציה סבירים שנמצאים בקבוצה כסוג של ברירת מחדל.
אין סיבה לפאניקה
כבר מההתחלה פרננדס עדכן את התקשורת כי הרוקיז עשויים לבלות כמה זמן בקבוצת הג'י ליג, לונג איילנד נטס, אצלה כבר התאמנו פאוול, דני וולף ונולאן טראורה, כאשר גם שרף עשה זאת אמש בפעם הראשונה. כל השחקנים שהנטס בחרה בדראפט נבחרו בזכות הפוטנציאל שהמועדון זיהה בהם, אבל כרגע הם מתקשים לממש אותו גם בעקבות הרצון העז לנצח בכל מחיר.
למרות זאת, הפאניקה שנוצרה בימים האחרונים היא מוגזמת ומיותרת ואת החיצים יש להפנות לא לסיטואציה של הנציגים היהודים בברוקלין, אלא לצוות המקצועי שמשהה כרגע את רעיון הטנקינג עליו הצהיר הבעלים עוד לפני פתיחת העונה ומנסה, בצדק, להביא קצת נחמה לאוהדים ולהבטיח לפחות ניצחון אחד בו יוכלו להתנחם. פיתוח צעירים? בשביל זה יש עוד 70 משחקים בעונה הסדירה וכן, גם קבוצת בת בליגת הפיתוח.
השנים האחרונות הוכיחו שבנייה דרך הדראפט יעילה לאחר שנים רבות וגם כך צריך כוח סיבולת לצד המון מזל. הפיסטונס הוכיחו בשנה שעברה שסבלנות משתלמת, אורלנדו מג'יק עשתה רק הקיץ את הטרייד הגדול אחרי שנים של דשדוש במזרח עם ההבאה של דזמונד ביין, אפילו וושינגטון וויזארדס מראה שיש אצלה עתיד.
התחרותיות אותה הם נאבקים להציג בתחילת העונה תגיע לקיצה אחרי הניצחון הראשון, או השני. ההפסדים לא אמורים לרגש אף אדם שיושב בברקליס סנטר או שקשור למועדון שמשחק שם. שרף ישוב לקבל דקות, גם וולף יספק משחקים טובים יותר או פחות בהמשך. כך או כך, המטרה הגדולה של העונה היא קידום צעירים כדי לראות האם הם יוכלו לשרת אותם בעתיד הרחוק.
