מתיאס סטיינר הגיע לאולימפיאדת בייג’ינג 2008 אחרי השנה הקשה בחייו. שנה קודם לכן איבד את אשתו, סוזן, בתאונת דרכים.
מרים המשקולות הגרמני התחרה בקטגוריית המשקל הכבד ביותר, ולא נחשב כלל למועמד למדליה.
במהלך התחרות הוא התקשה. ניסיונות כושלים, לחץ כבד, ופער שנראה בלתי־ניתן לגישור בינו לבין הפודיום, ואז הגיע הרגע האחרון.
סטיינר ניגש להרים 258 קילוגרמים. ניסיון אחד, הכל או כלום.
ברגע הזה התחברו הכוח הפיזי, האומץ והמטען הרגשי לאחת הסצנות הבלתי נשכחות בתולדות הספורט, הצלחה כנגד כל הסיכויים.
האולם התפוצץ וסטיינר קרס בבכי. על הפודיום הוא החזיק את תמונתה של סוזן והקדיש לה את הניצחון. לימים סיפר כי הרגיש שלא רק הוא הרים את המשקל, אלא גם הזיכרון שלה.
אחרי המשחקים הפך סטיינר לגיבור לאומי בגרמניה. הוא זכה בעיטור הספורטיבי הגבוה במדינה, הפך לדמות מוכרת בתקשורת ובנה מחדש גם את חייו האישיים, אבל יותר מכל, הוא הפך לסמל. סמל לאמונה, להתמודדות, ולכוח של אהבה שממשיכה ללוות אותנו גם אחרי אובדן.
זה אולי אחד הסיפורים המרגשים ביותר שידע עולם הספורט.
לא בגלל מספרים, לא בגלל שיאים,אלא בגלל לב אנושי, שלא ויתר.
