דיון סנדרס הוא אחת מאגדות הספורט הגדולות ביותר בארה"ב מאז ומעולם. ההישגים שלו בלתי נתפסים ספורטיבית: הוא שיחק - במקביל - בשני ענפי ספורט מקצועני.
בליגת ה־NFL הוא נחשב לשחקן ההגנה הטוב ביותר אי־פעם על ידי רבים; הוא זכה בשתי אליפויות, במדי הדאלאס קאובויס והסן פרנסיסקו פורטי ניינרס; במקביל, כאמור, הוא שיחק גם בייסבול במדי האטלנטה ברייבס והיה אחד מכוכבי הקבוצה בשנות ה־90.
בנוסף, היה לשחקן הראשון אי־פעם שפתח בהרכב במדי קבוצה בסופרבול ובוורלד סירייס - הישג שקשה לתאר שיושג עוד פעם. הכינוי שלו (שהוא העניק לעצמו) היה Prime Time. הסיבה לכך? כל רגע שבו הוא על המגרש, או אפילו במסיבת עיתונאים, הוא רגע של פריים־טיים.
ועכשיו: תארו לכם איך זה מרגיש להיות הבן־של ולבחור במסלול חיים של ספורט. וזה בדיוק המקרה של שדור סנדרס, בנו הבכור של דיון. לפני ארבע שנים הוא פצח - מאוד במפתיע - בקריירת אימון. הוא התחיל במכללה קטנה, ג'קסון סטייט, ובחלוף שנתיים של שיפור דרמטי שם קיבל את המושכות במכללת קולורדו, אוניברסיטה גדולה וחשובה מהדיוויז'ן הבכיר. לג'קסון סטייט הוא גייס את שדור להיות הקוורטרבק הפותח, ולצידו כיכב טראוויס האנטר - אתלט־על שמשחק בהגנה ובהתקפה במקביל.
דיון לקח את שניהם איתו גם לקולורדו. שדור היה מוכשר, אבל קוורטרבק פותח? "זה בגלל אבא", מתחה ביקורת עיתונות הספורט באמריקה. אבל אז קרה משהו מיוחד – שדור שבר את כל שיאי המכללה לעונה במספר יארדים באוויר ובריצה לעמדה הזו כבר בשנה הראשונה. והקבוצה השתפרה ממאזן של 10:1 למאזן של 6:5. לא קונטנדרית, אבל קבוצה לגיטימית, ובעיקר - בגלל דיון - אחת המסוקרות והמדוברות ביותר באמריקה.
האנטר הבריק גם הוא, אבל בשנה השנייה כבר היה ברור: היהלום האמיתי הוא שדור. ודיון, שמעולם לא צנזר את עצמו או הצטנע, חרץ לשון מול התקשורת ואמר: "לעולם אל תטילו בי ספק. אמרתי לכם שבעורקים של הילד הזה זורם הדם שלי. וזה דם של עילוי של פעם בדור". והאמת? המספרים של שדור בעונה השנייה בהחלט גרמו לאנשים להשתכנע שהילד מיוחד. מיוחד עד כדי כך שבהכנות לקראת הדראפט התווכחו ביניהם כל המומחים אם יהיה בחירה ראשונה או שנייה בדראפט. הכי נמוך שהגיע בתחזיות היה למקום התשיעי.
שחצנות בלתי נסבלת
לסנדרס הצעיר היה כבר הרבה כסף בכיס (מאז שליגת המכללות הרשתה לשים סוף לבדיחה שבה ענפי ספורט שמגלגלים עשרות מיליארדים בשנה לא מתגמלים את הספורטאים עצמם, בגלל מעמדם כחובבנים); והלבוש והסוואג? מאוד דומים לאבא. לבוש ראוותני, תכשיטים, פה גדול מול המיקרופון וערימות של ביטחון עצמי, על גבול השחצנות הבלתי נסבלת.
ואז הגיע הדראפט. ושדור לא נבחר בסיבוב הראשון, במה שהפך לשיחת היום בתקשורת הספורט. האנטר נבחר גם נבחר בראשון (על ידי ג'קסונוויל ג'אגוארדס), שעה ששדור נאלץ לחזור הביתה, המום למדי. קליבלנד בראונס, מועדון שהסתבך עם חוזה מפלצתי לקוורטרבק שחיבתו להטרדת מעסות ספורט הפכה לשיטתית - דשון ווטסון - נאלץ לפתוח דף חדש בעמדה.
בקיץ הוחתם ג'ו פלאקו בן ה־40, ובסיבוב השלישי נבחר דילון גבריאל. ביחד עם דשון ווטסון, שצפוי להיעדר מרבית העונה בגלל פציעה, הם היו מלאים בעמדה. אבל בסיבוב החמישי הם בחרו ללכת על שדור, שהיה אמור בכלל, לפי התחזיות, להיות ה־QB שבו הם יבחרו בבחירה החמישית בסיבוב הראשון. אז לא בחירה חמישית, כי אם סיבוב חמישי, במקום ה־144. כאשר חמישה קוורטרבקים נבחרים לפניו, ולהוציא אחד מהם (קאם וורד, שנבחר בסיבוב הראשון) איש לא התקרב בהייפ ובסיקור ובהערכת היכולת לסנדרס.
מה קרה? ובכן, ה־NFL אוהבת מאוד הייפ וסיקור תקשורתי, אבל הרבה יותר מזה היא אוהבת ניצחונות. והדראפט הוא כלי משמעותי מאוד עבור קבוצות לבנייה מחודשת של הסגל. בקיצור, הליגה אמרה לשדור בפשטות: עם כל הכבוד לשם סנדרס ולהייפ התקשורתי, אתה פשוט לא מספיק טוב. לכל היותר שחקן של סיבוב חמישי. הימור שאפשר לקחת, אבל רק כאשר הסיכון נמוך.
עוד אמרה הליגה לשדור: אתה מייצר יותר מדי רעש. גדוד העיתונאים שהולך אחריך לכל מקום פוגע בחדר ההלבשה ועלול לייצר רעש שיזיק לקבוצה. אתה לא עד כדי כך טוב כדי שנתעלם מפוטנציאל הנזק, והילד קיבל סטירת לחי מצלצלת לפרצוף.
אתלטיות מרשימה
סנדרס שיחק בסדר גמור במשחקי קדם־העונה והפגין ניצוצות של הכישרון שיש לו. אבל הוא יראה את כל העונה הזאת מהספסל, להוציא שרשרת פציעות לשחקנים לפניו, או יכולת רעה במיוחד שלהם. טום בריידי נבחר במקום ה־199, והפך לשחקן הגדול ביותר בכל הזמנים, אז היו מקרים מעולם. הליגה הזאת רוויה בסיפורים של שחקנים שנבחרו נמוך, או לא נבחרו בכלל, שהגיעו להיכל התהילה, אבל פער כה גדול בין הייפ תקשורתי, הערכות מומחים, רעש ברשתות החברתיות ומבחן התוצאה - כזה לא היה לנו.
אין לדעת אם הוא מתאים לליגה הזאת. האתלטיות שלו מרשימה, אבל לא חריגה. הזרוע שלו בינונית, במקרה הטוב, וניהול המשחק שלו עדיין בוסרי. אפשר שהטראומה הזאת תוציא מתוכו משהו שמעולם לא הצטרך להפגין - קשיחות מנטלית אמיתית.
אם לא יצליח להתעלות, הוא יסיים את הקריירה שלו מהר מאוד וייוותר סיפור ספורט של תקופה שבה המציאות שהתקשורת והרשתות החברתיות מייצרת וזו שהעולם האמיתי נפגשו בנקודת התכה ורתיחה.
סנדרס הוא אדם צעיר, מיליונר ואחד השמות המוכרים ביותר באמריקה. אבל סנדרס הוא גם קורבן של מה שאמר פעם דוביד שווייצר לאבי נמני כשזה עלה מהנוער: "אל תאמין לעולם למה שכותבים עליך בעולם. כי ברגע שאתה מתחיל להאמין בזה - אתה גמור". סנדרס האמין למה שכתבו עליו בעיתון. עכשיו יהיה עליו לנסות ולהוכיח שהם לא כתבו בולשיט מוחלט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו