מוטי דיכנה, מוזיקאי ותיק שמופיע ומתפעל את להקת הסיקסטיז כבר 40 שנה, ניגן לצד דמויות כמו אריק איינשטיין, גידי גוב ודני סנדרסון, ותרם את קולו לדמויות כמו שרדר ב"צבי הנינג'ה", עוסק בשקט מהצד האחת האהבות הגדולות בחייו.
למרות הקריירה המפוארת וההישגים המרשימים במוזיקה ובדיבוב, יש במוטי צד נוסף, בלתי רגיל ומפתיע: אהבה גדולה לסומו. תחביב זה, שהפך לעיסוק המקצועי והמרכזי בחייו, מחבר אותו עם קהל רחב ברחבי העולם והפך את הישראלי הזה לשגריר סומו מחוץ ליפן.
הוא עבר ליפן כשהיה בן 8 חודשים עם הוריו, שהחליטו לגור שם ולעסוק בעסקים שונים. עד גיל 13, יפן הייתה ביתו, ואולי בגלל שלא תמיד היו חשופים לחדשות מישראל, הוא צפה בסומו והתחבר לעולם הזה באופן טבעי. "בגיל 5 כבר היה סומו בטלוויזיה, הגעתי הביתה אחר הצהריים, וכל מה שהעסיק אותי זה הצפייה בקרבות. אנשים שמנים בתחתונים הולכים מכות עם התחת בחוץ - זו הייתה חוויה שלא נראתה לי מוזרה בכלל", הוא מספר.
כשהוא חזר לישראל בגיל 13 בעקבות מלחמת ששת הימים, סומו כבר לא עניין אותו. "בגיל 16 בארץ כבר לא התלהבתי מזה, התעניינתי בבנות, והחיים תפסו כיוון אחר", הוא מספר. רק עם הופעת האינטרנט, האהבה הישנה חזרה אליו לאט לאט, ובשנת 1996 חידש את הרומן עם הסומו, ומאז לא הביט אחורה. מאז הוא מבלה שעות ארוכות ביום בעיסוק הזה - סיקור קרבות, פרשנות של טורנירים, תרגום כתבות לאנגלית מכל העולם, עריכת סרטוני קרבות וחוויית צפייה ייחודית ונגישה.
למוטי יש ערוץ יוטיוב שבו הוא עורך ומשדר קרבות סומו כמעט בזמן אמת. "הקרבות הם שעתיים ביום במשך 15 ימי טורניר, ואני בוחר מה לערוך, לא תמיד צריך את כל הטקסים המפוארים, אבל כשאתה בטורניר, זה הכיף האמיתי - הטקסים בונים מתח ומסבירים לך בסופו של דבר למה הגעת לשם", הוא מסביר.
"שירות לציבור"
דיכנה מספר שסומו הפך נגיש לכל העולם - בארצות הברית, בישראל, וביפן עצמה. אנשים צופים בקרבות זמן קצר אחרי שהם התרחשו, והביקוש גובר כל הזמן. "יש עכשיו בום רציני של סומו, הכפיל ושילש את עצמו. זה מטורף - יש פורומים, וויכוחים, ואנשים מצטרפים אפילו בלי ידע קודם. וזה עושה לי שמחה אדירה לראות ישראלים מתלהבים, אפילו האינסטלטור שלי שואל מי ניצח", הוא אומר בחיוך.
מוטי נפגש באופן קבוע עם המתאבקים הגדולים ביותר בסומו, גם מחוץ לאולם. "הגובה הממוצע שלהם הוא 180 ס"מ, המשקל 160 קילו, אבל הם אתלטים מטורפים", הוא מספר. "כשיוקוזונה הולך ברחוב, אנשים עוברים לצד השני מרוב כבוד. כל סומו שמופיע בפומבי מעורר השתאות, והאנשים משתגעים".
הוא עוקב אחרי כל טורניר מקרוב, פוגש את האלופים בביקוריו ביפן, משתתף בארוחות ערב עם המתאבקים ומשתף אותם בהתעניינות ובידע שלו. "יש עכשיו מתאבק אוקראיני בן 21 ששבר את כל השיאים - 11 נצחונות מתוך 15", הוא מסביר. "אבל בינתיים, היוקוזונה (בעל הדרגה הגבוהה ביותר) הטרי הוא סוף סוף יפני, אחרי שליטה של שנים של מונגולים".
הערוץ של מוטי הפך לכלי מרכזי עבור אוהדי סומו ברחבי העולם. "הסרטונים שלי עולים באתר כבר רבע שעה אחרי שהקרב נגמר, אני עורך בזמן השידור - ממש שירות לציבור", הוא מספר. בזכותו, ישראלים יכולים לעקוב אחר כל מה שקורה ביפן כמעט בזמן אמת.
לצד השידורים, הוא מפרסם גם ניוזלטר עם ידיעות טריות עוד לפני כולם, אפילו שעות לפני הערוצים החדשותיים היפניים עצמם: "אני מחובר לכל הערוצים החדשים של הספורט ביפן, מקבל התראות בזמן אמת, יודע איפה כל מתאבק נמצא. זה נותן לי תחושת שליחות - להפיץ את המילה ולחבר את הקהל לעולם הסומו".
גם בישראל כבר מתלהבים
לראות את ההתעניינות של הקהל מישראל גורם למוטי אושר ענק. "זה עושה לי שמחה עצומה, לראות אנשים שמתקשרים, שולחים תגובות, מתלהבים - אני מרגיש שאני מפיץ משהו חשוב. הישראלים אוהבים לדעת מי מנצח, ואם אתה נכנס לזה, מספיק שראית קרב אחד, ואתה כבר נתקעת בטירוף הזה", הוא מספר.
לדבריו, הסומו הוא הרבה יותר מאשר ספורט: "זה לא רק שמנים שמכים אחד את השני - יש בזה כבוד, מסורת, טקטיקה, וכל דברי העניין האמיתיים מתחברים בחוויה הזאת. אם הצלחתי להדליק בישראל אפילו אלף אנשים, עשיתי את שלי. זה מטורף לראות את ההדים".
לצד כל ההישגים המוזיקליים והקוליים, סומו הוא החוט שמחבר את מוטי לעולם בצורה אחרת לגמרי: "אני יודע שישראלים שמגיעים לערוץ שלי נחשפים לתרבות אחרת, רואים משהו שלא רואים בכל מקום - וזה נותן לי סיפוק עצום".
מלהקת הסיקסטיז ועד עריכה בערוץ היוטיוב, מהבמות לצד אגדות המוזיקה ועד הפגישות עם אלופי הסומו, חייו של מוטי דיכנה הם שילוב נדיר של מוזיקה, תרבות, מסורת ותשוקה. ולפעמים, רק לפעמים, שרדר שלנו חוזר להיות הילד הישראלי בן החמש, שיושב ביפן ורואה בטלוויזיה "אנשים שמנים עם התחת בחוץ הולכים מכות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו