השחיינית האולימפית הפלשתינית-אמריקנית, ואלרי טראזי, התראיינה אמש (שישי) לראשונה מאז השתתפותה במשחקים האולימפיים בפריז 2024 – והתלוננה על מצב תשתיות השחייה במקום אותו היא מייצגת, אף שמעולם לא ביקרה בעזה.
"אין לנו מימון, אין לנו תשתיות, אין אפילו בריכה אולימפית אחת בפלשתין", אמרה טראזי. "גם האפשרות לנסוע לתחרויות מוגבלת מאוד. הרבה מדינות מתמודדות עם קשיים, אבל כמעט ואין מדינה אחרת עם מחסומים כאלה".
למרות הקשיים, טראזי רואה בספורט הרבה מעבר להתמודדות תחרותית: "עבור פלשתינים, ספורט הוא לא רק ספורט – הוא הישרדות. הוא תקווה".
נולדה בכלל בארה"ב
טראזי נולדה וגדלה בשיקגו, אך משפחתה משתייכת לאחת המשפחות הנוצריות הוותיקות בפלשתין, וסבה נולד בעזה. אף שמעולם לא ביקרה בה, לדבריה, תחושת השייכות תמיד הייתה קיימת: "תמיד הרגשתי חיבור חזק לפלשתין".
היא החלה לשחות בגיל שלוש, ובגיל 12 כבר התאמנה פעמיים ביום. "אהבתי את השחייה כי היא הייתה הכי קשה", סיפרה. את הופעת הבכורה שלה במדי הנבחרת ערכה ב-2023, באליפות המדינות הערביות באלג'יריה, שם זכתה בשש מדליות – שתיים מהן זהב.
המסלול לייצוג הפלשתינים לא היה פשוט. טראזי אינה דוברת ערבית, ובשל המרחק הפיזי והביורוקרטי נדרש זמן עד שמאמציה נשאו פרי. נקודת המפנה הגיעה בתקופת לימודיה בקולג', כשאחד המאמנים חיבר בינה לבין הוועד האולימפי הפלשתיני ואיגוד השחייה – ומשם נפתחה הדרך לנבחרת.
השתתפה בפריז 2024
במהלך טקס הפתיחה בפריז, היא התקשרה בווידאו לחבר לנבחרת, תאמר קאעוד, שחזר לעזה זמן קצר לפני ה-7 באוקטובר. מאז, לדבריה, חייו השתנו לחלוטין: "הוא שלף מההריסות את חולצות הנבחרת הישנות שלו וצילם סרטון. אין לו יותר את הזכות לעסוק בספורט. זה לא הוגן".
על הסירה בפריז, כשבידה הדגל, התקשרה טראזי יחד עם השחיין ואסים אבו סלא לחברם בעזה. "עשינו איתו שיחת וידאו ואמרנו לו – ‘זה בשבילך’. זה העלה לו חיוך קטן על הפנים. הוא ידע שאנחנו איתו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוהצגת פוסט זה באינסטגרם
