מחכים לכם במגרש / נדב יעקבי
ב־19 ביוני 2023 קבוצת שועלי כפר עזה זכתה באליפות שער הנגב בכדורגל אחרי שבע שנות בצורת. בהרכב המנצח שיחקו שלושת האחים ברמן: עידן הבכור והתאומים זיו וגלי. בשער עמד נטע אפשטיין.
פחות מחמישה חודשים לאחר מכן הגיעה השבת השחורה. נטע נהרג כאשר זינק על הרימון שזרקו המחבלים לביתו בשכונת דור צעיר בכפר עזה, והקריב את חייו כדי להציל את ארוסתו אירן, ששכבה מאחוריו מתחת למיטה. התאומים זיו וגלי ברמן נחטפו ונמצאים מאז בעזה, כבר למעלה משנה וחודשיים.
חוץ מנטע ז"ל, שבורוסיה דורטמונד נמצאת בקשר הדוק עם משפחתו, ב־7 באוקטובר נרצח עוד אחד משחקני הקבוצה, טל איילון וכן עוזר המאמן, יובל סולומון.
הרבה בזכות התושייה של ינאי קציר, מאמן הקבוצה, שועלי כפר עזה ממשיכה לשחק, ממשיכה לייצג את הקיבוץ ואת אנשיו, גם אם חלקם מפוזרים ברחבי הארץ.
לא משנה מה יקרה בעתיד, קבוצת שועלי כפר עזה תמשיך להיות סמל חי לזוועות שאירעו ב־7 באוקטובר מצד אחד, ולרוח האדירה של אנשי העוטף מהצד השני.
אבל הדבר הגדול ביותר שיכול לקרות - שחייב לקרות, ומה שיותר מהר – זה שגלי וזיו ברמן לא רק יחזרו מעזה, אלא שגם יחזרו לרוץ על המגרש ולשחק כדורגל עם חבריהם, שמחכים להם יותר מדי זמן.
טובים השניים מן האחד / אבי סגל
אחד הדברים הגדולים שיכולים לקרות לכדורסל הישראלי במהלך השנה הקרובה הוא שיהיו שתי קבוצות ביורוליג. בעונה הבאה יש סיכוי אמיתי שזה יקרה.
הדרך ארוכה וקשה והסיכויים לא גבוהים, אבל ההזדמנות קיימת. הפועל ת"א והפועל ירושלים הן קבוצות משמעותיות ביורוקאפ עם סיכויים להגיע לשלבים הגבוהים. שתיהן בעלייה, כל אחת בדרכה, והמטרה שלהן ברורה.
זכיה ביורוקאפ מקנה מקום ביורוליג בעונה הבאה. אם אחת מהן תזכה בתואר היא תצטרף למכבי ת"א המשוריינת בעונת 2025/26. זה אירוע היסטורי שעדיין לא קרה פה וייתן דחיפה אדירה לכדורסל הישראלי. זה יהיה עידן חדש.
מלבד זכיה ביורוקאפ קיימת עוד דרך לצירוף קבוצה שנייה: קבלת כרטיס חופשי למפעל הבכיר של הכדורסל האירופי. הסיכויים שזה יקרה לא גבוהים (יש קבוצות גדולות אחרות שמקבלות עדיפות), לכן בשביל שהאיחול יתממש צריך לזכות בגביע - משימה קשה, בטח כשיש במפעל קבוצת־על כמו ולנסיה.
להתעלות במאני טיים / ליאב נחמני
האיחול המתבקשת לשנת 2025 הוא שהקהלים של מכבי חיפה ות"א, הפועל ת"א וב"ש, בית''ר ירושלים ושאר קבוצות ליגת העל, יידעו לעשות את ההפרדה בין היריבות הספורטיבית לשנאה המיותרת.
מאז 7 באוקטובר מציינים לפני כל משחק את שמות הנרצחים והחללים של המלחמה הנוראית, כאשר צהובים, ירוקים, אדומים וכחולים, נלחמים כתף אל כתף וקבורים זה לצד זה בבתי העלמין (הכאב בלתי נגמר).
כל הקהלים מכבדים את דקות הדומייה והטקסים לפני המשחקים, אבל כשהשופט שורק נראה שכאילו הכל נשכח. איחולי מוות, מחלות ולעיתים גם אלימות פיזית אחרי שריקת הסיום.
החברה הישראלית לא למדה לקח וחזרה להתווכח על הנושאים של 6 באוקטובר, אז אולי, רק אולי, הספורט הישראלי יהיה היוצא מן הכלל. ונאמר אמן.
תמרור עצור / רונן דורפן
האיחול שלי ל־2025 הוא שהגביע העולמי לקבוצות בארה"ב ייכשל. כלומר שלא כולם ייכשלו. מאוד אשמח אם ממלודי מדרום אפריקה, אולסאן מקוריאה או אוקלנד סיטי הניו זילנדית יחגגו עם גביע.
חשוב שתהיה אלופה כזו בגלל שהקבוצות הגדולות באירופה יגיעו בלי כוכבים ושלא יהיו מתחמי צפייה באירופה. שהכדורגל האירופאי יחליט שהוא לא משתף פעולה עם הפארסה הזו. שהציבור האמריקני לא יתעניין, יש כבר סימנים למכירת כרטיסים חלשה. שאינטר מיאמי, שהמציאו דרך כדי שתשתתף, תיכשל או תגיע בלי מסי.
שהשאלה מי אלופת העולם לקבוצות תהיה מין בדיחת טריוויה והתשובה תהיה משהו כמו פצ'וקה או אורווה רד דיאמונדס.
המפעל הזה חייב להיכשל כי מישהו חייב לעצור את פיפ"א. היא משמידה את המשחק, מטביעה אותו בשחיתות, שוחקת עד דק את השחקנים באירועים מגלומניים חסרי ערך ספורטיבי. כל מועדון ומועדון בכדורגל האירופי, כל אוהד ואוהד, חייבים להיות מחויבים לכישלון הטורניר הזה. אל תצפו בזה. יש פוקר, ראלי ושידורים חוזרים של רגעי טור דה פראנס קלאסיים בערוצים אחרים. אחרת תתעוררו ב־2037 כשעוצרים את הליגות כדי לקיים טורניר כזה בקטאר ל־96 קבוצות.
המשכיות היא לא מילה גסה / אורן אהרוני
לאחר שנה בלתי נשכחת שבה הספורט הישראלי התעלה לגבהים חדשים עם 7 מדליות אולימפיות ו-10 מדליות פראלימפיות במשחקי פריז ועוד אין סוף מדליות בתחרויות המטרה, האיחול הגדול שלי לשנה הקרובה הוא המשך צמיחה, השראה ואחדות דרך הספורט.
אני מאחל שנמשיך לטפח את דור העתיד של הספורטאים, תוך יצירת תנאים המאפשרים להם לפרוץ גבולות וללא כל הפרעות, לשבור שיאים ולייצג את המדינה בכבוד. שההצלחות הגדולות יהפכו למסורת ולאירועים שמייצגים לא רק יכולות אישיות, אלא גם את הערכים שלנו כעם – התמדה, נחישות ושאיפה למצוינות.
מעבר לזכיות ולמדליות, אני מאחל שהספורט ימשיך לשמש גשר המחבר בין אנשים וקהילות, ויהווה מקור השראה לכולנו. שנחווה רגעים שימלאו אותנו גאווה, שנראה דמעות של אושר על הפודיום, ושנזכור תמיד שהרוח הספורטיבית חזקה מכל אתגר.
שנה של הישגים, שמחה ואחדות מחכה לנו – ושהחלום ימשיך להתגשם, על המגרשים, המזרונים, המסלולים ובחיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו