הספורטאים הפראלימפיים של ישראל מוכנים: "אותנו לא ישברו לעולם"

מאז 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה נוספו עוד אלפי חיילים שנפצעו בקרבות. כחלק מתהליך השיקום יש ביניהם מי שבחרו לעשות זאת דרך הספורט, עם האפשרות לפתח קריירה, כך שייתכן כי נזכה בעתיד לראות אותם מייצגים את ישראל במשחקים הפראלימפיים. כבר עכשיו, בפריז 2024, יש במשלחת הכחול־לבן גיבורים שהגיעו משדות הקרב בעזה ובצפון.

בין אם מדובר בלוחמים שנפצעו ובין אם מדובר בשאר חברי המשלחת, כולם מייצגים את כוח הרצון והעוז האנושי, ומהווים מקור השראה עבור רבים. השתתפותם במשחקים הפראלימפיים היא אות ניצחון, שמאפשרת להם להציג את כישוריהם, לזכות בהכרה ולהוכיח שעל אף הטראומות והפגיעות הפיזיות או המוחיות אי אפשר לעצור אותם מלרדוף אחרי חלומותיהם הספורטיביים.

עם שניים מהם נפגשתי לראיון מרגש עבור "ישראל היום", רגע לפני שעלו לטיסה לפריז. האחד הוא עמית חסדאי, בן 41, שנפצע אנושות במבצע חומת מגן ונותר משותק בפלג גופו הימני וביד שמאל. לאחר הליך שיקום ארוך מאוד שנמשך כמה שנים, עמית החל להתאמן ברכיבת אופני יד פראלימפיים, ועושה זאת עם ידו הפעילה בלבד, בשונה משאר הספורטאים בענף. במהלך הקריירה הספורטיבית עמית זכה להישגים רבים והצליח להתברג במקום הרביעי באליפות אירופה ובמקום השישי באליפות העולם, עד להשגת הכרטיס המיוחל למשחקים בפריז.

לצד עמית נמצא אמיר לוי בן ה־47. הוא שירת בחיל הצנחנים ונפצע קשה בעמוד השדרה במהלך אימון צבאי. לאחר תהליך שיקום לא פשוט החל להתאמן ולשחק בדמינטון ברמה בינלאומית, כשהוא מדורג כיום במקום השמיני בעולם וזכה במדליית ארד באליפות אירופה.

"התקווה מבריאה"

שני הספורטאים עבדו קשה בתקופה האחרונה סביב השעון לקראת הופעת הבכורה שלהם במשחקים הפראלימפיים, והם מקווים שהישגיהם והשתתפותם בתחרויות בפריז יוכלו להעניק תקווה ואופטימיות למי שנפצעו קשה כמוהם במלחמה.

"שיא ההתרגשות היה ברגע ההודעה שקיבלתי שאשתתף בפריז", מספר לוי בחיוך. "זו לא עוד אליפות עולם או אירופה שבכאלה השתתפתי למכביר, וזה חלום שהתגשם לאחר שנים רבות שאני ספורטאי. התקופה הזאת, של המציאות הלא פשוטה מאז 7 באוקטובר, רק מעצימה את הזכות לייצג את ישראל בכל המישורים.

"כל מי שעובר עכשיו את השיקום מהמלחמה אלה אנשים שאני יכול להבין מה עובר עליהם, ואולי אצליח לתת להם איזה זיק של תקווה לאן אפשר להגיע. זה משבר גדול, והתפקיד שלנו כספורטאים הוא כפול, כי זה גם סוג של מילואים. כל תחרות קטנה שהייתה מאז וכל נסיעה - אנחנו השגרירים. התקופה הזאת גם נותנת יותר מוטיבציה. אתה לא מייצג רק את עצמך או את המשפחה, אלא מדינה שלמה. לא הרגשתי כך לפני כן".

חסדאי מסכים עם חברו: "זו באמת לא עוד תחרות. זה מאוד מרגש לייצג את המדינה שלנו בימים אלו בכל תחום, אבל במיוחד בספורט. יש עוד חטופים ופצועים בגוף ובנפש, ואני רוצה לייצג אותם ולהראות לכולם שאותנו לא ישברו לעולם. אחרי שעברתי את הפציעה שלי לא נתנו לי סיכוי, אמרו 'אחד למיליון', אבל לא ויתרתי על שום דבר, ועכשיו אני הולך להוכיח שאנחנו פה, ונישאר פה, ואין מישהו אחד שיוריד אותנו. נכון שקשה לנו, אבל כמו שאמרתי - אנחנו לא נישבר".

עד כמה הספורט עזר לכם בשיקום?

לוי: "אני מקבל את כל המעטפת שאני צריך מארגון נכי צה"ל, ויש לי גם את המעטפת הנהדרת של ההתאחדות והוועד הפראלימפי. אני מקבל מעל ומעבר, לא היה חסר לי שום דבר בקמפיין הזה כדי להצליח, עם מאמן ומאמן כושר - אלה לא דברים שמגיעים לכל אחד".

חסדאי: "אני מציע לכל פצוע שיתחיל לעסוק בספורט ולא יוותר. דרך הספורט אני מרגיש שאני מגשים את החלום שלי".

יש פצועי מלחמה שפנו אליכם ורצו לדעת על הספורט הפראלימפי?

לוי: "אני חבר בבית הלוחם בירושלים, ויש כמה שפנו אלי וגם הגיעו והתנסו. הם כבר חברים שלי וזה כיף גדול לראות את החבר'ה הצעירים האלה עם הניצוץ בעיניים. להדביק אותם בבדמינטון זה נהדר, אבל ככה גם בכל סוג של ספורט. כשאתה רואה שהשיקום מתחיל, שיש להם תקווה גדולה ויעד, זה דבר שמחלים ומבריא.

"לכולם אני רוצה להגיד שחלומות גדולים מתחילים בצעד קטן, וצריך להתחיל גם אם זה נראה להם קשה. צעד ועוד צעד, ובסוף אתה עובר מרתון. אני בן 47 ועשיתי דרך מאוד ארוכה, גם כשזה נראה על פניו בלתי אפשרי, אבל הנה החלום מתגשם עכשיו".

"להחזיר את החיוך"

אתם מרגישים שהיחס לספורטאים הפראלימפיים השתנה בשנים האחרונות?

לוי: "בוודאי. אני חווה הכרה הרבה יותר גדולה מבעבר, אנחנו מתחרים כמו כולם. השתתפתי בקמפיין לאחרונה עם אורי ששון וזה היה מאוד מעצים".

חסדאי: "הענף מאוד מתפתח ורואים עוד הרבה רוכבים כיום, יש הרבה לוחמים שהצטרפו. יש גם פרויקט להגיע מעזה ללוס אנג'לס ב־2028, וננסה להביא כמה שיותר רחוק אותם ספורטאים שרק מתחילים, למרות שזה לוקח זמן, כי הענף שלי מאוד מאתגר. לשמחתי, גם הגופים יודעים איך לשים את הספורטאים הפראלימפיים בפרונט כיום. יש שוויון כמו אצל הספורטאים האולימפיים, ואז רואים את הפידבק הזה גם מצד הציבור. יש גם שוויון במענקים ויש שידורים. זה מרגש, בטח עכשיו כשעיני כולם נשואות לעבר הספורטאים, שכולם רוצים מעט נחת וקצת להחזיר את החיוך".

מה נראה מכם במשחקים בפריז?

לוי: "אני בין 12 הטובים בעולם, וכל אחד יכול לנצח את האחר. אעשה את המקסימום כדי לצאת מרוצה מהמשחקים. אני מאמין שאני יכול".

חסדאי: "אני לא אוהב לדבר על מדליות, אבל אתן את כולי ואני מקווה להגיע הכי גבוה. אשמור על מקסימום פוקוס כמו בכל תחרות, אבל גם חשוב ליהנות. זאת הפעם הראשונה שלי, ובלי ארגון נכי צה"ל, בית הלוחם ת"א, הוועד הפראלימפי וההתאחדות לספורט נכים לא הייתי מגיע לזה".

לסיום, חסדאי מבקש להוסיף כמה מילים על המצב: "יש הרבה חבר'ה בעולם שלא ממש אוהבים אותנו, וזה יותר מדרבן אותי להצליח, במיוחד בתור לוחם לשעבר".

"ייצגו בכבוד"

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יו"ר ארגון נכי צה"ל, עו"ד עידן קליימן, ביקש לחזק את המשלחת: "השתתפותם של פצועות ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון במשחקים הפראלימפיים היא עדות לגבורתם של הלוחמות והלוחמים, שהתמודדו עם אתגרים קשים מנשוא. הם הפכו את הקושי להזדמנות ומוכיחים לנו שכשמתעקשים לשוב לפעילות בכל תחומי החיים, ובפרט בספורט, מגלים שיש חיים חדשים אחרי הפציעה. ארגון נכי צה"ל גאה לתמוך בספורטאים אלה ולסייע בהכנתם למשחקים, מתוך אמונה כי הישגיהם ישמשו השראה לרבים. אנו מלאי גאווה בספורטאינו, מאחלים הצלחה רבה לכל חברי המשלחת הישראלית, ובטוחים שהם ייצגו את ישראל בכבוד".