לך תבחר מה הדבר הכי גדול שראית באתלטיקה במשחקים הללו - דופלנטיס, מקלופלין בהחלט לא יישכחו - אבל דרך טובה לראות את זה היא להסתכל על סיפאן חסן ולבדוק כמה זמן עבר מאז שמשהו קרה בפעם הקודמת.
זכיה בקריירה ב-5000 ו-10000 ומרתון במהלך הקריירה? רק היא, האנס קולהמיינן הפיני לפני 104-112 שנים ואמיל זאטופק הצ'כי ב-1952. שני אלו הרבה לפני הופעת האפריקאים על בימת הריצות. לפני מקצוענות.
מדליות בשלוש ריצות אישיות שונות בשתי אולימפיאדות שונות? רק היא מאז מלחמת העולם.
מדליות באותם משחקים ב-5000-10000 ומרתון? רק היא וזאטופק. מדליות אולימפיות קריירה בכל מרחק מ-1500 עד מרתון ? רק היא.
אלופה אולימפית או עולם בכל מרחק מ-1500 למרתון? רק היא. מדורגת ראשונה בעולם בכל מרחק כזה? גם. היא. אפילו בין 30 המהירות במאה הזו ב-800.
מדליית זהב במרתון המתיש אי פעם 36 שעות אחרי שזכית בארדב-10,000? אולי זה קרה על מאדים. צריך לשאול את נאס״א
הסיומת המרהיבה בספרינט דרמטי אל הקו באולימפיאדה המרהיבה ביותר? רק היא.
״יריבותיה מתחרות עבור הניצחון. היא פשוט אוהבת לרוץ. אוהבת לבדוק את הבלתי אפשרי. אוהבת לבחון את עצמה. היא הייתה רצה גם אם לא היו משלמים לה. גם אם לא היו תחרויות״, אמרה לי הפרשנית הקנייתית מישל קאטמי לפני התחרויות.
אולי נניח לשאלת הגדולים מכולם וכולן. לא הייתה מעולם אוהבת ריצה גדולה ממנה.
להיות סדיסט
ארמון וורסאי אירח אתמול (שבת) את שני ענפי הספורט שהמציאה התנועה האולימפית. הראשון היה המרתון, שהומצא לקראת המשחקים הראשונים ב-1896 מתוך רצון לשחזר את ריצת השליח היווני שבישר ניצחון על הפרסים בקרב מרתון. הייתה ביקורת גדולה אתמול בקהילות מרתוניסטים על תוואי המסלול הרצחני. הוא כלל טיפוס גבוה פי חמישה למשל מ-HEARTBREAK HILL במרתון בוסטון. ודווקא על הגבעה הזו תקף טמירט טולה האתיופי את יריביו והכריע אותם. אולי בגלל המסלול, האתיופים בחרו את מנצח בוסטון סיסאי למה לפאריס. אבל הוא נפצע וטולה החליף אותו.
מסלול כמו אתמול הוא בדיוק מה שיחזיר למרתון האולימפי את כבודו. אין שום אפשרות להפיק מרתון אולימפי ״איכותי״ מבחינת הזמנים שלו כשבין 100 הראשונים בעולם ל-2024 יש 30 קנייתים ו-27 אתיופים, כולל 16 מ-20 הראשונים. אלו רצים בדבוקות גדולות ומהירות, עם מכתיבי קצב, על מסלולים שטוחים עם פניות מעטות מאד, באביב או בסתיו, וקובעים זמנים מהירים ביותר. והמרתון האולימפי, כמו זה של אליפות העולם, לא נחשב יוקרתי במיוחד.
אולי קצת סדיסטי לכתוב את זה ממחשב של עיתונאי - אבל המרתון האולימפי צריך להיות ייחודי. כן, זה הזכיר קצת את הטור דה פראנס, ולכן זה יישאר מרתון בלתי נשכח. הזמן אגב, 2:06:26 ש׳ בהתחשב בתנאים, במסלול, בעונה, הוא מעשית אחת התוצאות האדירות בהיסטוריה. שזה לא שונה מכל כך הרבה תוצאות אתלטיקה בפאריס. זה מה שקרה למשל בערב אחרון ללא שיאי עולם.
נתחיל מפיית׳ קיפייגון הקנייתית. זכייה שלישית ברציפות באותה ריצת יחיד במשחקים האולימפיים זו רשימה שכוללת אותה ויוסיין בולט וזהו. בולט עשה זאת בשתי ריצות שונות, אבל קיפייגון עשתה זאת לאחר לידה (בין האליפות הראשונה לשניה). האם היא הסתפקה בכך? 3:51 ד׳. שזה הזמן ה-11 בהיסטוריה, ואם מנפים את עצמה, ותוצאות של מתחרות בהפסד לה, וסיניות ששתו מרק דם צבים (כן, שנות התשעים) זאת בעצם התוצאה הרביעית בהיסטוריה.
הסימפטיה שלי בערב התחרויות האחרון היא עם שני אמריקאים שלא ניצחו. האחד, הוא ברייס הופל עלה למקום השביעי בהיסטוריה של ה-800 מטר וזה לא הספיק אפילו למדליה. הרבה מהרצים דיברו הריצה על ההשראה שקיבלו מהריצה של דויד רודישה בלונדון ב-2012 ואולי נתנו השראה לדור חדש. המנצח עמנואל וואניוניי מקניה, באמת חיקה את בן ארצו האגדי בריצה חזיתית סוחפת. עם 1:41.19 ד׳ הוא פספס ב-20 מאיות את שיא העולם אבל הקדים במאית את מרקו ארופ, אלוף העולם מקנדה. הם עלו למקום השלישי והרביעי בהיסטוריה.
ישנן עוד שלוש תחרויות ליגת יהלום עד סוף אוגוסט - בתנאים נעימים יותר ועם רצים מושכי קצב. כשוואניוניי בן 20 ו-9 ימים, והמסיים שלישי ד׳גמל סדאטי מגיע 26 מאיות אחריו למרות ריצה טקטית בעייתית, קשה לראות את השיא של רודישה רואה עוד חורף. הייתי מהמר דווקא על סדאטי וזה יהפוך את ההפסד האולימפי שלו לצובט עוד יותר.
האמריקאי השני שראוי לסימפטיה הוא שלבי מקיואן. גמר הגובה שוב הגיע כמו בטוקיו לתיקו, 2.36 מ׳, אבל מקיואן והניו זילנדי המיש קאר המשיכו להתחרות בג׳אמפ-אוף עד ניצחונו של קאר. מועתז בראשים שזכה בטוקיו היה הראשון לשבח אותם: ״מתחרים צריכים לשאוף לניצחון, אני וג׳יאנמארקו טמברי, הגענו לטוקיו אחרי פציעות קשות מאד וזו הייתה שנת קורונה. אמרתי לטמברי כבר אז שזה לא צריך לקרות יותר״. הקופץ הקטארי הוא היחיד אי פעם לסיים על ארבעה פודיומים בגובה.
מה שלום השכנה?
ואם בראשים, אז נשאר במזרח התיכון האהוב והידידותי שלנו ונדמיין יקום מקביל בו הישגי שכננו במשחקים מעניינים אותנו ושלנו מעניינים אותם. הענף השני שהגיע אתמול לארמון וורסאי היה קרב חמש מודרני - פרי מוחו של הוגה הרעיון האולימפי פייר דה קוברטן. שילוב של רכיבה, סייף, שחיה, קליעה וריצה.
המנצח אתמול בין הגברים היה אחמד אלגנדי המצרי, יליד קהיר אבל משתייך למועדון באלכסנדריה. בגיל 24 הוא גם פעמיים אלוף העולם, כולל במקצה הקבוצתי המתקיים באליפויות עולם וגם מדליסט כסף אולימפי. האכזבה היחידה שלו בפאריס הייתה שאחיו מוחמד לא העפיל למשחקים והוא מקווה לראות אותו לצידו בלוס אנג׳לס 2028. הוא נתן מאסטר קלאס של קליעה, שמתבצעת בתוך המאמץ של הריצה המסיימת.
איך היו המשחקים בכלל מבחינת מצרים? לראשונה מאז שנת 2000 היא סיימה אחרי אחרי שכנתה מצפון מזרח, ישראל, במספר המדליות אבל התמונה מורכבת. כי בניגוד אלינו למצרים השתתפות עמוקה בענפי כדור שהם מעוטי מדליות והיא הרשימה בשניים מהם בהם ספגה הפסדים שוברי לב.
בכדורגל היא ניצחה את ספרד והייתה במרחק דקות מלהדיח את צרפת בחצי הגמר. זה הסתיים בקריסה 0-6 למרוקו במשחק על המקום השלישי. ההצלחה הגדולה שלה הייתה בכדוריד, גם כן בגברים, שם היא כוח עולמי. היא סיימה שני בבית המוקדמות - ניצחה את נורבגיה, הונגריה וסיימה בתיקו עם צרפת המארחת. היא הפסידה רבע גמר בהארכה לספרד ודורגה חמישית.
תוציאו את הכדורגל מהאולימפיאדה
ולענפי הכדור: דווקא כמי שמאד אוהב את הNBA- אינני חובב גדול של טורניר הכדורסל האולימפי. ואת הכדורגל לטעמי צריך בכלל להוציא. יש מונדיאל והמשחקים האולימפיים אינם מקום לטורניר צעירים. הטורנירים הללו לרוב קצת עצלים בעוד בכדוריד וכדורעף, גם בכדורמים, רוגבי שביעיות והוקי שדה, אנחנו רואים אנרגיות של מונדיאל. הקהל ההולנדי שאתם רואים ביורו חצה את הגבול גם לראות את גיבוריו עושים סוויפ נשים-גברים בהוקי. צרפת שבורה מהתבוסה של הנשים בגמר הכדוריד לנורבגיה. טורניר הכדורעף באולם הניב ברבע הגמר משחק בין יפן לאיטליה שרבים מכנים הטוב בהיסטוריה. ותעשו לעצמכם טובה ותצפו בשוער הגרמני אנדראס וולף היום בגמר מול דנמרק. ויהיה עוד עניין קטן של סרביה-קרואטיה על גמר הכדורמים גברים.
אבל צריך להודות: גמר הכדורגל לגברים הניב קלאסיקה נדירה. ובכדורסל כשסטף קארי נמצא באצטדיון יכולים לקרות דברים שלא חשבתם שתראו. די פתטי לראות תקשורת אמריקאית חוגגת קאמבק של קבוצה שמרוויחה יותר מחצי מיליארד דולר בשנה על ניקולה יוקיץ׳ אחד. אם כוכבי הליגה האמריקאים ״התאחדו״ בכי להאדיר את שמם האישי וליצור תמונה של נבחרת חלומות מודרנית. אז מעמדו של יוקיץ׳ כשחקן טוב מהם בהרבה התחזק מאד. רק משחק נדיר מאד של קארי מנע קטסטרופת יחסי ציבור. אם הם רצו להציל את המולדת - הם הצילו אותה.
מקצועית עניין אחד שהפתיע אותי. לפני הטורניר הייתה התחושה הרגילה שלאמריקאים יש יתרון אתלטי והדרך להפתיע אותם היא להאט את המשחק. אבל סרביה וצרפת עשו דווקא ההיפך. והתברר שכוכב הNBA- הוא אולי אתלטי וחזק אבל הוא רגיל להרבה יותר פסקי זמן. ופסקי הזמן האלו ארוכים כאורך הגלות. מנטלית, טקטית וגם גופנית כשהעניינים פונים נגדו, הוא רגיל פשוט להפסיק את המשחק. בלי הכלי הזה הוא הוא התפלל לגשם השלשות של קארי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו