את אולם האגרוף שמו בווילפינטה, לא רחוק מנמל התעופה שארל דה גול בצפון פריז, ולא סתם. זה לא מקום להתעמלות אומנותית עם חישוק וכדור, שם אלה שכונות מהגרים, קשוחות, שגם אם תעמדו על גג הבניין לא תראו מהן את שער הניצחון, אלא מקסימום את המפעל האפרורי בו ההורים עובדים.
בילאל בנאמה, בן למהגרים אלג'יראים מטולוז, הוא גיבור השכונות. שש פעמים אלוף צרפת במשקל זבוב, מדורג ראשון בטורניר האולימפי. אומנם 51 קילו, חתיכת צפלון, אבל מתאגרף על שרוב יריביו לא זכו לחייך בסיום, כי לכו תחייכו כשאתם יורדים עם אלונקה.
האגדה הבריטית קטף עוד מדליה, בן זוגו ובניהם חגגו ביציעים בפריז // BBC
היום (שלישי), בסיבוב השני, חיכה לו רוסקו היל, אמריקני נחמד, שם די אנונימי, אבל אביו התאמן בעבר עם ג'ורג' פורמן, אלוף העולם האגדי. ערב הקרב פרומן התקשר להיל ג'וניור ותדרך אותו איך להפיל את האלוף הבלתי מנוצח של פרברי פריז.
היל עלה לזירה בצעדי ריקוד, מינימום מוחמד עלי. לא הזיז לו הבוז שספג מהקהל, שמילא את הארנה, הוא היה בזון של מדליה, נהנה מהמוזיקה הרועשת שקידמה את פניו.
ואז בילאל בנאמה נכנס לאולם בדילוגי קרב. הכרוז נתן לו את הכבוד סטייל אליפות העולם בווגאס והבחור באדום נתן את כל השואו של הגדולים. לידי מישהו טען שזה ייגמר בסיבוב ראשון ואשפוז במחלקת פה ולסת, של האמריקני כמובן.
רק הפעמון צלצל ובילאל התמקד באף של היל כמו טיל שננעל על מטוס אויב ולא משחרר. הוא הרעיף עליו קומבינציות, המטיר דם ואש ותמרות עשן. היה נדמה שהאמריקני ימהר להתקשר הביתה, ירצה את אמא, אבל למרבה הפלא הסיבוב הראשון הסתיים ביתרון צרפתי זעיר. האמריקאי עמד על רגליו, אפילו לא נזקק למנת דם.
מה שיפה במשקלים הקלים שאין רגע מנוחה כמו אצל הכבדים שם מרבים לחבק ולקחת אוויר לפני שמשחררים את הפצצה. פה אלה שלושה סיבובים של נונסטופ אקשן. זה מכה, ההוא חוטף והכל מופיע על המסך הגדול בהילוך איטי.
הגונג הודיע שיוצאים לסיבוב שני, הפעם הצרפתי היה חם וכל הקהל ביציע, בטח אלה ששמו כסף על הקרב. בזמן הזה האמריקני כבר היה אמור להיות טחון וארוז, על מדף בסופר הסמוך.
רק שהיל רקד, חייך. עמד על רגליו. בנאמה, בן ה־26, כבר היה בקריז. שלח מקבץ של מכות לא ממוקדות, הוציא את כל הנשק הקונבנציונאלי והלא קונבנציונאלי והמכות לא תמיד פגעו, חלק מהן תפס אוויר. לא להאמין ארבעה מתוך חמשת השופטים נתנו לאמריקני האלמוני את הניצחון בסיבוב השני.
הקהל בארנה נראה חיוור, התקשה לנשום. היחיד ששרד שני סיבובים מול בנאמה כתב ספר ופרש, מי זה ההיל הזה שיעז לקרוא תיגר על המלך הבלתי מעורער?
בנאמה כבר לא נראה בטוח כמו בתחילת הקרב. הוא היה זהיר, טקטי, רצה למשוך זמן ואם אפשר אז להשחיל את הסנוקרת המפורסמת.
היל היה זה שתקף, הבין שהוא צריך כמה מכות טובות והוא עוד יתפוס כותרות ענק, לא רק בבית במישיגן, אלא גם בפריז. הקרב הסתיים כששני המתאגרפים חוגגים את ניצחונם.
הקהל שהגיע שמח ובטוח, כסס ציפורניים, הוא לא בנה על דרמה. כעת חמשת השופטים היו צריכים לקבוע מי מהשניים ניצח. הדיעות היו חלוקות, האזרי והקזחי נתנו את הניצחון לאמריקני ואילו הארגנטינאי, נהונגרי ונגואטמלי חשבו שהצרפתי היה עדיף. בילאל ניצל על הקשקש לתשואות הקהל.
היל ירד מהזירה בריקוד, עבר בין היציעים והציג את שריריו. כולם אמרו שבשלב הזה הוא יהיה במחלקת שיקום, יעשה פיזיותרפיה עם הליכון, ואילו הוא חגג את החיים, עף על עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו