הגשם, התשואות לישראל והסאגה סביב הלפיד: כתבנו ראה מקרוב את טקס פתיחת האולימפיאדה

כנראה שהאיום האיראני היה או להרדים את המשלחת הישראלית עם טקס פתיחה שנמשך עד לרגע זה, או שהם בכלל רצו להטביע אותנו, כי במשך ארבע שעות הגשם לא פסק. אם חצי מהספורטאים יאלצו לפרוש מהמשחקים זה כנראה יהיה בגלל שפעת.

אני כמעט שבוע בפריז. פה פגשתי טפטוף, שם זרזיף עדין, אבל איך שטקס הפתיחה החל מרזבי השמיים פתחו את השיבר. כאילו במטרה לעשות דווקא לנשיא מקרון. יכול להיות שהיה פה פוטנציאל ללהיט היסטרי, אבל הסתכלתי אחרי שלוש שעות על יציע האח"מים, הוא היה בחלקו הגדול ריק. יש גם מה שאנשים חשובים כמוהם מוכנים לעשות עבור כבוד.

וזה באמת נראה מבטיח. הלוקיישן היה מדהים. הגעתי שלוש שעות לפני ותפסתי מקום בין הטרוקדרו למגדל אייפל. הנה נשיא קמרון ואשתו, שם קרל לואיס נותן ראיון טלוויזיה וההוא בפינה הוא לא אחר מבמאי הקולנוע הוותיק קלוד ללוש. החברה בהחלט התאימה.

בלי הקדמה מיוחדת החל משט המשלחות. 205 כאלה, 6,800 ספורטאים, מאחר ורבים עדיין לא הגיעו. משלחות צבעוניות ששטו לאורך שישה קילומטרים כשמאות אלפים מריעים להם מגדות הסיין. זה נראה מרהיב. על כל גשר היה מיצג אחר, הופעות של מיטב הצמרת. ליידי גאגא נתנה הופעה, להקת המטאל גוז'ירה הרעישה עולמות והכל בליווי אש, עשן ומיטב הפירוטכניקה. היוונים פתחו לפי המסורת את המשט. בדרך כלל מספר משלחות הצטופפו על סירה אחת, הקטנות יותר קיבלו סירה מיניאטורית רק בשבילן. בהוטאן הסתפקה בחסקה.

אנחנו חיכינו למשלחת הישראלית שתעשה כניסה, אבל לפניה היינו צריכים לראות את איראן ועיראק, ציר הרשע בהרכב מלא. בסוף הם הגיעו במבול סוחף כשהג'ודוקא פיטר פלצ'יק והשחיינית אנדי מורז מובילים את הקאדר. שמתי לב ליציעים מולי וחייב לומר ששמעתי רק תשואות. לא עבר הרבה זמן עד שהמשלחת הפלשתינית הופיעה על המסכים וגם בשבילה הקהל עמד והריע. התימנים, לעומתם, קצת קופחו. עשיתי חשבון שאנחנו נלחמים בערך נגד רבע מהמשתתפות במשחקים. סתם הערה.

המצעד איים לא להסתיים, אבל כולם חיכו לאמריקאים שהופיעו בנהר הסיין כמעט אחרונים כשכוכב הכדורסל, לברון ג'יימס, נושא עבורם את הדגל. ג'יימס בטח התקשר לסוכן עוד באותו ערב בכדי להתלונן שמזג אוויר כזה לא מופיע אצלו בתנאי החוזה. אחרי שלוש שעות, כשכבר נראיתי כמו מלח אחרי ליל סערה, אחרונת הסירות עגנה. אני חושב שאפילו נשיא צרפת כבר סינן לבמאי 'תחתוך', אבל הערב עוד היה צעיר, מי ממהר?

משלחות חלקיות של הספורטאים הגיעו לרחבת הטקס המרכזית, להשבעה ולטקס הדלקת הלפיד. ראיתי את נציגי המשלחת הישראלית עוברים עם נפנופי דגלים ליד המשלחת הפלשתינית שהייתה עטופה בכאפיות ובדגלים. נגמר ללא מעצרים. אפשר היה לסיים כאן, בשיא, אבל פטרון המשחקים הצרפתי, טוני אסטאנגה, שלוש פעמים אלוף אולימפי בחתירה בקאנו, לא חשב לשים נקודה. הוא רץ עם נאום לאומה לא שם לב שמחזיקת המטריה שלצידו עוד רגע טובעת. אחריו עלה נשיא הועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך ורק אחר כך יצאנו למסע הדלקת הלפיד. פעם היה נכנס ספורטאי לאצטדיון ומדליק בלי הרבה טקסים והכנות.

הפעם חשבו שצריך להכניס עוד קצת תוכן לטקס, חסר שם משהו. זה התחיל עם הגיבור הלאומי ואלוף העולם בכדורגל, זינדין זידאן שמסר את הלפיד לטניסאי הספרדי המהולל, רפאל נדאל משם הספרדי עלה על סירה ביחד עם הטניסאית המיתולוגית סרינה וויליאמס כשמצטרפים אליהם האגדה האולימפית קארל לואיס והמתעמלת האלוהית נדיה קומנץ'. משם הלפיד עבר אינספור ידיים עד שעצר באיזור מוזיאון הלובר שם חיכו שני האייקונים הצרפתיים, הג'ודוקא טדי רינר והאתלטית מארי ז'וזה, שסיימו את הסאגה.

העיתונאי הברזילאי שלידי כבר ניפח סירת הצלה, הבלגי נסחף עם הגלים, אבל דווקא אז כשהייאוש כרסם, באה פינאלה מהסרטים. מופע אורקולי מרהיב על האייפל שבסיומו עמדה על המגדל ושרה סלין דיון, שחזרה אחרי ארבע שנות היעדרות מהבמה. תחושה שלי? בפעם הבאה שיציעו לקיים טקס פתיחה למשחקים, מחוץ לאצטדיון, ההצעה תישרף ואפרה יושלח למימי האוקיינוס.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות