"תשע דקות תוספת זמן. תשע דקות! מאיפה השופט סוליסברי הגיע למספר הזה - תשע דקות תוספת זמן - רק סוליסברי יודע". כך רטן ולעג לשופט השדר הנרגן רמי ויץ, בדקה ה־90 למשחק הליגה האנגלית שבו הביסה מנצ'סטר יונייטד את וולבס 1:4. "זו ממש הזיה", חיזק אותו הפרשן אבי נמני, והוסיף שאלת השתוממות: "תשע דקות, על מה ולמה?".
ובכן, מכיוון ששני השואלים של "ספורט 1" משדרים מסביב לשעון, וכדי שלא יישארו חסרי עונים, הנה פירוט הרגעים שבגינם לא שיחקו כדורגל במחצית השנייה: דקה 52 - אמבומו העלה את יונייטד ל־1:2, אך בלגארד מוולבס נפצע בתחילת המהלך ונזקק לטיפול ממושך על הדשא, בטרם נתמך ודידה לאיטו החוצה. הזמן שלא שיחקו: 3 דקות ו־10 שניות.
דקה 62 – מייסון מאונט קבע 1:3 לאורחים החוגגים, המשחק חודש כעבור דקה ו־10 שניות. דקה 68 – חילוף כפול אצל יונייטד וחילוף משולש של וולבס, עצירה למשך 2 דקות וחצי. דקה 78 - חילוף של יונייטד, המשחק חודש אחרי דקה ו־20 שניות.
הלאה. דקה 79 - בדיקת VAR ממושכת, השופט נקרא למסך והכריז על פנדל ליונייטד, שהוביל ל־1:4. ביחד עם חגיגות הכיבוש של ברונו פרננדש לא שיחקו 3 דקות ו־40 שניות. דקה 84 - חילוף כפול של יונייטד שעצר את המשחק ל־60 שניות. דקה 86 - חילוף אחרון בוולבס, עצירה של 25 שניות. הגענו לשלב הסיכומים: במחצית השנייה לא שיחקו במשך 13 דקות ו־15 שניות.
העיקר שהשדר היה כה נסער מה"הגזמה" של השופט, שהוא חזר על ה"תשע דקות" שלוש פעמים, ועוד קיבל חיזוק מהפרשן. "הזיה" קרא לזה נמני, בדיוק מה שניתן לומר על הצוות הלחוץ בזמן באולפן. מה בוער להם, לעזאזל? טוב שלא עשו כמו חלק מאוהדי וולבס, קמו לפני שריקת הסיום ונסעו הביתה. רק זה חסר להם, להיתקע בפקקים בצומת הרצליה בחצות.
אחרי שיונייטד עלתה ל־1:4, הבמאי האנגלי החליט להתמקד באוהדי וולבס העגומים ביציע, והתעצמה התחושה שבאמת עבר זמנו של השדר התשוש. "עצוב, עצוב לכל מי שחובש כובע עם סמל הזאב", אמר ויץ למראה אוהדת מבואסת. "עצוב לכל מי שלובש חולצה במידת אקסטרה אקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג' בצבע כתום", ניסה להתחכם השדר הנפוח והזחוח למראה קלוז־אפ על אוהד גדול־גוף (שלבש דווקא חולצה צהובה).
את ויץ עצמו לא ראו, אבל ההרחבה בקשר לחולצה הסגירה את מידותיו. שדר שמלגלג על משקל גופו של אוהד הוא כנראה איש קטן, ואם כבר בא לו לשקול – אז רק פרישה.
והפרשן? על הערך המוסף שלו יהיה קשה לוותר. בטח אחרי הניתוח המדויק לאחר שהמארחים השוו ל־1:1. "שער מאוד משמעותי מבחינת וולבס", ניתח נמני, "שער לא טוב מבחינת יונייטד". מה היינו עושים בלעדיו?
בדיחת ה"פרסום ראשון"
מה שקרה בשנים האחרונות למושג "פרסום ראשון", בדיוק כמו לחותמות "בלעדי" או "חשיפה" – הוא אחד הביטויים הבולטים להפיכת עיתונאים לסיטונאים. כאלה שלא מסתפקים בפרסום ידיעות, אלא מנסים לשווקן לציבור לפי משקל ובכל מחיר, משל היו בסטיונרים בשוק.
"פרסום ראשון: בית"ר ירושלים מעוניינת בקשר הנבחרת הצעירה דג'אץ וורקו", בישרה ביום שני האחרון הכותרת ב־ynet, בידיעה של נדב צנציפר בשעה 11:17. "בית"ר ירושלים בעקבות דניאל (דגאץ') וורקו", נכתב ב־ONE, תוך אזכור כפול ובולט שלפיו מדובר ב"פרסום ראשון". שעת הידיעה, מאת תומר חבז וגיא בן זיו, 11:25.
"תג המחיר של היהלום המחוזר של הפועל ר"ג, דניאל וורקו", היתה הכותרת באתר ערוץ הספורט, ומתחתיה נכתב: "האורדונים מוכנים למכור בינואר, אך תמורת מחיר נקוב". מוזרים ה"אורדונים" האלה. עוד יש להם דרישות. הידיעה הזו, מאת רז זהבי, פורסמה בשעה 13:13, וגם לה הודבקה כמובן חותמת אדומה ובוהקת מטעם הרבנות לתגרנות: "פרסום ראשון". כנראה התכוונו לסכום המבוקש - "2 מיליון ש"ח", כלומר שקל חדש, כך שבכל מקרה מדובר בחידוש. או במניפולציה של הספקולציה.
למחרת בבוקר פרסם אופיר סער מ"ספורט 1" עדכון מהמו"מ התקשורתי, בלי להשוויץ ב"פרסום ראשון", אך עם הדגשה כי אלו "פרטים חדשים על מועמדות וורקו". למשל: "האפשרות שבית"ר תשלם עליו 2 מיליון ש"ח בינואר לא ריאלית כרגע, אך בהתאם להתפתחויות בשוק דברים יכולים להשתנות".
אז מה היה לנו? שלושה "פרסום ראשון", שהאחרון כלל מחירון, ועוד פרסום יותר צנוע, שנשמע כמו תחילת עמידה על המקח. לאו דווקא בין הפועל ר"ג לבית"ר ירושלים, אלא יותר בין "ספורט 5" ל"ספורט 1".
אילדיס טועה ומשלם בהקפה
אלי אילדיס הוא קריין חדשות מיומן, אבל כשהוא נפרד מהטלפרומטר צצות בעיות וטעויות. זה קרה כשניסה לשדר אתלטיקה ושחייה, ולעיתים גם סמול טוק על כדורגל באולפן עלול להסתיים בשער עצמי. למשל צירופו של רוברט לבנדובסקי הפולני לנבחרת גרמניה. גם השבוע, אחרי דיווח ב"חדשות הספורט" על שער שכבש וונדרסון יעקובו מהפועל רעננה בליגה הלאומית, אילדיס התעקש להעיר: "אגב, גם יעקובו ההוא התחיל בליגה הלאומית". לא ממש. זה היה בהפועל כפר סבא, בליגת העל.
אז במה הוא כן "מתמחה". לפי איך שהוא מעיד על עצמו, בספורט מוטורי, ואפילו יש לו הרצאה בשם "העולם המופלא של פורמולה 1". מה שהופך את הפנצ'ר שקרה לו במרוץ קטאר בשבוע שעבר למפליא במיוחד. אורכו של המרוץ הוא 57 הקפות, והיתה בו חובת החלפות צמיגים אחרי 25 הקפות. בעקבות תאונה בין שתי מכוניות בהקפה השביעית הופעל נוהל "מכונית בטיחות", שאותו ניצל מקס ורסטאפן מקבוצת רד בול (שהיה אז שלישי בדירוג הכללי) להחלפת צמיגים ראשונה.
כלומר, בניגוד לשני המובילים בדירוג הכללי מקבוצת מקלארן, לנדו נוריס ואוסקר פיאסטרי, הוא נזקק לעוד עצירה אחת בלבד. העובדה הקריטית הזו חמקה כנראה מעיניהם של אילדיס והפרשן בועז קורפל, שזה בערך כמו לשדר משחק כדורגל שלם, ועוד בליגת האלופות, בלי לשים לב לגול שהובקע בדקה השנייה.
"זה הזמן של מקס", התריע אילדיס בהקפה ה־55, והוסיף: "אני לא מבין, הוא חייב להיכנס להחליף צמיגים". רק אז, כשהבחין שבצוות רד בול אין תכונה לקראת החלפה כזו, הוא חזר בשאלה: "פספסנו כאן משהו? או שלא, אולי הוא הספיק. מקס כבר 23 הקפות על הצמיגים האלו. יש לו רק עוד שתיים". עד שסוף־סוף נפל לו האסימון: "אם הם נכנסו בהקפה השביעית, אז הוא לא יצטרך עוד עצירה, והוא יוכל לגמור את המרוץ על הצמיגים האלו. נכנס בהקפה השביעית, 25 ועוד 25 זה 57. זה בדיוק מה שנשאר".
בשעה טובה חשבון נכון, ובהקפה ה־56 הגיע גם חשבון הנפש של אילדיס: "אנחנו פה טעינו בחישובים. הם יכולים למשוך עד הסוף, בגלל שהם נכנסו בהקפה השביעית, ומי שאכל אותה בעיקר כאן הוא לנדו נוריס". האמת? ולא רק בגלל שנוריס יצא מזה כעבור שבוע באבו דאבי והוכתר כאלוף עולם - מי שאכל אותה בעיקר בקטאר הוא אילדיס, שפמפם לאורך הקפות רבות בעמדת השידור, בלי ביטוח מקיף. אולי לא רק צמיגים צריך להחליף לפעמים.
דברי חכמים
"0:2 תמיד יותר טוב מ־0:1"
- עמיחי שפיגלר, שדר משחק העונה בבאר שבע, מוכיח שחפירה תמיד יותר מעיקה משתיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו