הפרשנות הנוראה של אלי גוטמן בהפסד 5:4 לאיטליה, שברה את שיאי טחינת המוח, החנופה ולעיתים גם העילגות (את המילה כביכול לא מבטאים "Kevayachol"). מעבר להתהפכות בהתאם לתוצאה, האיש פשוט לא הפסיק לדבר לרגע, והפך את הצפייה לגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. אוצר המילים הדל, לצד היעדר שנינות והומור, הובילו למסקנה שהשתקה מוחלטת של הווליום תהיה בבחינת הרע במיעוטו.
האופציות האחרות בערוץ שמשדר את משחקי הנבחרת הן בדיוק מאותה הסוגה. אלי אוחנה (שטען כי "רודרי זכה עם ארגנטינה במונדיאל"), איתי שכטר ודודו אוואט הם בעלי ידע מוגבל בכדורגל הבינלאומי. תרומתם מתבטאת בעיקר בתובנות כמו "וואו", "מרגש", "מאכזב", "כואב הלב", שמתובלות במחמאות דביקות לחבר'ה מהברנז'ה. בליגה שלנו זה עוד איכשהו עובר.
והשאלה המתבקשת: מדוע לא להושיב במקומם פרשנים נעימים, רהוטים ובקיאים בכדורגל העולמי? כמו למשל אסף כהן או עמית לוינטל? נכון, בערוץ הפרומואים קשה יותר למצוא, אבל מיכאל וינסנדנט הוא אופציה ראויה בהחלט, ובכדורסל עודד הלפרין. אנשים ששולטים לא רק בחומר אלא גם בלשון, תרתי משמע.
סוגיית השדר בעייתית לא פחות. בדור הנוכחי לא קמו שדרים כריזמטיים בעלי קול רדיופוני כמו יורם ארבל האינטליגנטי והקליל, שידע לרגש גם בלי למתוח את מיתרי הקול עד לקצה; מאיר איינשטיין ז"ל המקצוען והדייקן, או רמי ויץ של האלף הקודם, לפני שהפך לסטטיסטיקאי יהיר ונרגן (שהאהדה למכבי חיפה משפיעה על האוקטבות שלו).
מי כן? לירן שכנר הוא בהחלט פוטנציאל, אם ישתחרר מסגידה מביכה לכוכבי העבר שלנו. בקיצור, שחררו את הצרכנים מצרחנים, תביאו ידענים במקום ידוענים.
"היינו כחולמים" וגונבי דעת
שבוע של מאניה־דפרסיה עבר על התקשורת המגויסת והמתרפסת. הוא החל בהתלהמות אחרי הניצחון הנהדר על צרפת בכדורסל, ונמשך ברגעי האופוריה מול איטליה בכדורגל. "היינו כחולמים", סיכם ניב רסקין באולם בפולין. "היינו כחולמים" שאג נדב יעקבי כשעלינו ליתרון בהונגריה. כאלה הם השדרים בחלם.
כשהתעוררנו, גילינו לצערנו שלא כצעקתם. "ישראל מפרקת את הנבחרת אם לא השנייה בעולם אז השלישית בעולם", הלהיב הפרשן עפר שלח ברגעי הסיום מול הצרפתים, אף שליריבה הבינונית - ששיחקה בלי כמה מכוכביה הגדולים - לא היה באמת קשר לדירוג בטופ. לא בכדי גם בשמינית הגמר מול גאורגיה היא דורגה רק שנייה באולם.
"עמוס פרישמן בוכה כאן לידנו", דיווח בהתרגשות אין־קץ השדר ניב רסקין על יו"ר האיגוד, וגם בהמשך זה נגמר בבכי. כדורסלנינו המצוינים (בלי שמץ ציניות) סיימו את הטורניר בשני הפסדים, ודורגו רשמית במקום ה־14 המאכזב.
"ישראל מראה שהיא בלתי שבירה", שאג נדב יעקבי כשדור פרץ נגח את ה־4:4 בדקה ה-89. "אני נותן לך להבין את השפת גוף של האיטלקים", ניתח הפרשן והפנטומימאי גוטמן, והוסיף: "כל השחקנים בלבן באיזשהו חוסר בטחון, והשחקנים בכחול רצים לרשת להוציא את הכדור, כי הם מאמינים שהם מסוגלים עוד לנצח את המשחק הזה".
18 שניות חלפו, בעלי שפת הגוף הרופסת כבשו, ושברו את הבלתי שבירים. "טונאלי לא ניסה להבקיע", זלזל יעקבי בכובש האיטלקי, שדווקא עשה בדיוק מה שניסה לעשות. "אני יודע שבסוף זה מבחן התוצאה, אבל היו פה כל כך הרבה ניצחונות קטנים", סיכם המאמן רן בן שמעון, שנכנס בענק לנעליו הגדולות של הבלנדר אברהם גרנט.
"חבורה מלוכדת עם לב גדול", אמר גוטמן. "יש גאווה בנבחרת שלנו", ניחם שכטר. "כואבים אבל גאים" סיכם אוואט. ממש אותן מילים שבהן השתמשו המאמן, השחקנים, השדרים ופרשני הכדורסל אחרי ההפסד של הדרים־טים ליוון. נוסף על המשפט שאי אפשר בלעדיו: "שימחנו קצת את המדינה". כאילו היוונים והאיטלקים לא שימחו את עמם, בלי קשר למלחמה ביניהם לפני כ־2,300 שנים, שבמקרה גם הולידה את הביטוי "ניצחון פירוס".
אחרי שיברון הלב בכדורגל, לא נשלח לתקשורת הסרטון מחדר ההלבשה לפני המשחק, כפי שהיה ברור שיקרה בעקבות ה־0:4 במולדובה. "יש לנו נבחרת מיוחדת", אמר שם השוער דניאל פרץ לחבריו שהתגודדו במעגל. מה הוא אמר לחבריו לפני, ובעיקר אחרי איטליה, לא נחשף. גם איגוד הכדורסל, ששיתף את העם בחגיגות הניצחון על צרפת בחדר ההלבשה שלנו, נמנע מכך אחרי ההפסד ליוון. מעניין אם פרישמן בכה.
זה מה שהיה לדניאל פרץ לומר לשחקנים רגע לפני העלייה לדשא למשחק נגד מולדובה 🇮🇱 pic.twitter.com/8qtSBDTCTw
— ISRAEL FA (@ISRAELFA) September 6, 2025
גרנט, לחמן ונמני הלכו לאיבוד
גם נבחרת זמביה התרחקה מפנטזיית המונדיאל אחרי 2:0 ביתי למרוקו, מה שבקושי זכה לאזכור בישראל (ב"חדשות הספורט" לא דיווחו אפילו על התוצאה). מוזר, בהתחשב במאמנה הלאומי אברהם גרנט, ביועצו המוטס אייל לחמן, ובכוכב הפועל באר שבע וליגת העל קינגס קאנגווה. מה לנו ולהם כשמפסידים?
אילו זמביה היתה מנצחת, תהיו בטוחים - גרנט היה מרואיין בכמה אתרים ידידותיים, מספר על הטירוף וההערצה כלפיו במדינה, ואפילו לחמן היה מתפנה לשם כך מהקמפיין שתפור על מידותיו, עם פליטי האח הגדול בגולסטאר אפריקה.
מביך לא פחות היה השידור של המשחק ב"ספורט 1". בסיום עדכן השדר הצעיר אורי לוי כי לזמבים "נותרו עוד ארבעה משחקים, כמו לטנזניה" (שמדורגת מעליהם). "וגם ניז'ר" הוסיף הפרשן אבי נמני. "נכון, לניז'ר יש אפילו עוד חמישה משחקים" הטעים לוי. לא ממש. לזמביה ולטנזניה נותרו רק שני משחקים, ולניז'ר אחד יותר, משום שהנבחרת השישית בבית - אריתריאה - הודיע על פרישתה מהטורניר עוד בנובמבר 2023.
כלומר, במשך כשעתיים שידרו השניים משחק במוקדמות המונדיאל, בלי להבין את משמעותו. הנורה האדומה לא נדלקה אפילו כשהוצגה על המסך טבלת הבית, כלשכל הנבחרות 5, 6 או 7 משחקים, ורק לאריתריאה שבמקום האחרון 0 נקודות מ־0 משחקים. ככה זה כשרצים בין אולפנים. הטבלה משקרת וגם ההשקעה שואפת לאפס.
פשרה בעניין העולה בכדורסל
באיגוד הכדורסל וההזיות ובבית המשפט המחוזי נמשכים החיפושים אחר הקבוצה האחרונה שתשחק בליגת העל, בעקבות האיחוד בין הפועל עפולה לעירוני אילת. אתמול החזיר השופט גלעד הס את הכדור לבית הדין של האיגוד, בהמלצה שתהיה זו אליצור נתניה, אבל הרגע המדהים ביותר התרחש בתחילת השבוע, בהצעה של הס: "משחק מכריע, שבו המנצחת תישאר בליגת העל". חבל שלא התנדב גם לשפוט.
"משפט שלמה" (לא המלך, הבסטיונר), לא צלח, בעקבות סירובן של הקבוצות, ועצוב מאוד שאף אחד לא חשוב על הפתרון הכי פשוט: איחוד בין שלוש הקבוצות למועדון אחד - הפועל עירוני אליצור עפולה אילת נתניה. נשאר רק להתווכח היכן לארח.
דברי חכמים
שלמה שרף: "הכדור פגע בראש של אחד מהשחקנים וקיבל תאוצה עוד יותר חזקה".
רן מלובני: "בפיזיקה, שלמה, כשכדור פוגע במשהו, הוא עובר האטה ולא תאוצה".
שרף: "לא במקרה הזה".
- ערוץ הספורט, הפועל ראשל"צ נגד רעננה, בליגה הלאומית למדעי הפיזיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו