כל פתיחת עונת כדורגל מזכירה לי את החזרה לבית ספר אחרי החופש הגדול. ההתרגשות הזאת, כילד, ביום שאתה מתיישב מחדש על ספסל הלימודים, היא כמו הרגע שבו אתה חוזר למושב הקבוע שלך באצטדיון, אחרי חודשיים שבקושי נפגשת עם החבר'ה. אתה עומד להיפגש איתם שוב, בחיוך, למרות שהם ביאסו אותך קצת בשנה שעברה. אתה פשוט אוהב אותם ומאמין שהשנה הזאת תהיה כיפית.
גם השנה אתה עומד לקנות את התלבושת האחידה החדשה. יש ברירה? לא ממש, הקבוצה החליפה מותג וספונסר, ואתה מחכה כבר לרגע שתלבש אותה ביום הראשון של העונה. וכן, בכל תחילת שנה יש אותם התקוות והחששות. לפעמים מחליפים לך את המחנך, או שהגיע מאמן חדש שאתה עדיין לא יודע אם תאהב אותו או לא, אבל שאלת עליו והתעניינת בו עם כאלה שכבר למדו אצלו.
אז מתברר לך שחשובה לו משמעת, שהוא קשוח ושהוא אוהב להחליף מקומות בכיתה, אבל השחקנים אוהבים אותו. מקסימום, אם זה לא יעבוד איתו, תמיד יש את המחנכת שלנו מהשנה שעברה שהיתה לא רעה בכלל, ואחרי שיצאה לשנת שבתון אפשר יהיה להחזיר אותה לקראת המחזור השמיני.
הילדה הכי יפה
גם הכיתה התחלפה, רוב הסגל נשאר, אבל היו כמה תלמידים שעברו כיתה, היה אחד חלש שהעבירו אותו לכיתה קטנה, והאמת היא שזה טוב בשבילו כי יחזור לו הביטחון. אחרי הכול, המורה אמרה שיש לו פוטנציאל. אבל יש גם את השינוי שהכי כואב לך - איך זה שתמיד הילדה הכי מקסימה, חכמה ומצחיקה, הסיבה שאתה מגיע בכל בוקר למשחק, היא בת להורים שעושים רילוקיישן לחו"ל.
אפילו לא הספקת להגיד לה שאתה אוהב אותה או לזכות איתה יחד בתואר. היא מצטרפת ללגיונרים והופכת לאחד כזה. בהתחלה אתם שומרים על קשר, היא שולחת שנה טובה וחג שמח בסרטון באינסטגרם, ואתה אומר לכל השאר האוהדים, אתם רואים? היא אוהבת את ישראל, ועזבה רק בגלל המשפחה והכסף. אבל אז אתה רואה אותה עם חולצה של קבוצה אחרת, וזה לא הצבע המתאים, וזה קצת אוכל אותך, אבל אתה מפרגן כי פעם הייתם ביחד ונפרדתם בטוב.
לאט-לאט אתה מוריד את כמות הלייקים, היא נעלמת לך מהפיד, וזהו, נפרדתם. אם זה היה באנגליה או בספרד אתה יודע שתישארו בקשר, אולי אפילו תיסע בפסח לבקר אותה, אבל אם היא עוברת לבלגיה, ליפן, להונגריה - אף אחד לא רואה את הליגות האלה. שלא לדבר על זה שאם היא עברה לארצות הברית, עם הפרשי השעות, אין סיכוי שתישארו בקשר. לפחות מדי פעם עולות שמועות שאולי היא חוזרת לארץ, ואתה רוצה להיות שם מוכן עם מזומן - לתפוס אותה לפני שאר החבר'ה, זאת אומרת, הקבוצות.
זה לא פשוט לעבור
האמת היא שיש עוד דרך להתרגש כשחוזרים לבית הספר או למגרש, וההתרגשות הכי גדולה היא לפגוש את התלמידים החדשים בכיתה. התלמידים החדשים - חלקם הגיעו מחו"ל או חזרו משליחות, חלק קפצו מכיתות נמוכות, ואתה במתח: במי תתאהב הפעם? ומי ישבור לך את הלב? ספוילר, בדרך כלל זה אותו בן אדם.
יש גם אלה שאתה מכיר כבר מבית ספר, לא סתם מכיר, לפעמים מגיע שם גדול לקבוצה של החבר'ה. מלכת הכיתה המקבילה סיימה חוזה, רבה עם ההנהלה ועברה אליכם. ההעברה הגדולה של הקיץ. זה לא פשוט לעבור מכיתה י"א 3 לי"א 5. זאת יריבות היסטורית. אתה תולה בה הרבה תקוות.
ולבסוף, לפני כל פתיחת עונה, אתה נזכר בעונה שעברה, ומאמין שהשנה נתחיל טוב, נצבור ביטחון, נעבוד קשה ונוכל להצליח. בסך הכןל יש לנו פוטנציאל. זהו, כבר רכשתי תיק, עטים, טושים צבעוניים ובלם מהליגה הפורטוגלית. אז שתהיה לכולנו עונה ספורטיבית, מפתיעה, חדשנית ומהנה, בלי אלימות, בלי אירועים ביטחוניים מיותרים ושחטופינו וחיילינו כולם יחזרו לאצטדיון בשלום.
