כמו משה על הר נבו, לאחר ארבעים שנים במדבר, רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת. כך בוודאי מרגיש טום ת׳יבודו, מאמן הניקס המפוטר, כשהוא מביט במפת המזרח ושואל את עצמו: "אלוהים, דווקא בעונה שבה יש לניקס את ההזדמנות הראשונה ב-א-מ-ת מאז 1999 להגיע לגמר ה-NBA (אז הפסידו 4-1 לספרס של טים דאנקן), דווקא עכשיו בועטים אותי החוצה ונותנים את המושכות למייק בראון? ואל תגידו לי שמאמן עם 59.9% אחוזי הצלחה בעונה הסדירה (304-454), ו-55.6% בפלייאוף, עדיף עליי. אני הוא זה שבנה את הקבוצה הזו, הפך אותה לדומיננטית במזרח ואפילו ניצח את הסלטיקס השנואים בפלייאוף". והאמת? יש משהו בדבריו.
מייק בראון הוא מאמן לא רע בהחלט - ולמרות שהגיע לגמר ה-NBA עם קליבלנד בעונת 2006/7, כשלברון ג'יימס עדיין היה רק כוכב צעיר, אין לו יתרון בולט על ת׳יבודו. אולי, בעצם, בצד ההתקפי - שבו עשה עבודה לא רעה בקליבלנד ובסקרמנטו, וישב על הספסל לצד סטיב קר והווריורס בשתי אליפויות.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
אז הניקס, קרוב לוודאי, ישתפרו בהתקפה, ואולי יצליחו להפחית את התלות שלהם ביכולת של ג׳יילן ברונסון לייצר נקודות באחד על אחד ברבע הרביעי. אבל בהגנה, שהיא, אגב, זו שמנצחת בפלייאוף? בהגנה אני מעריך שתהיה נסיגה בהשוואה לזו ששיחקה תחת אחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה בשני העשורים האחרונים - ת׳יבודו.
נחזור לארץ המובטחת שבהישג יד. המזרח צפוי להיות העונה חלש באופן היסטורי, ובפער איכות שלילי עצום מול המערב. בוסטון מבולבלת ונעדרת כיוון ברור לאחר הפציעה הקשה של ג'ייסון טייטום שייעדר כל העונה, קריסטפס פורזינגיס נותב לאטלנטה וג׳רו הולידיי יחלוק מגרש עם דני אבדיה. מהחמישייה הנהדרת שזכתה באליפות ב-2024 נותרו רק ג׳יילן בראון ודריק ווייט. מקום שמיני במזרח הוא יעד אופטימי מאד עבור התלתנים.
המתחרות נופלות אחת אחרי השנייה
אינדיאנה תשחק העונה בלי טייריס הליברטון (שקרע גם הוא את גיד האכילס, בדומה לטייטום) ומיילס טרנר, שהעדיף את מילווקי בפרי אייג׳נסי. פלייאוף נדמה יעד קלוש עבורם. מילווקי הודתה בפה מלא בכישלון פרוייקט דמיאן לילארד, ויאניס אנטטוקומפו יצטרך, שוב, לסחוב את האיילים על גבו. גם כאן: גמר מזרח נדמה פנטזיה.
מי נותרו תחרותיות? קליבלנד, שהשיגה מאזן מצוין בעונה הרגילה אבל קרסה בפלייאוף, כפי שכל קבוצה שדונובן מיטשל הוא הכוכב שלה צפויה לקרוס. הוא פשוט לא מספיק טוב, זו האמת, לקחת קבוצה על הגב לגמר. אטלנטה השתפרה מאד, אבל תלויה בגחמות של טריי יאנג, עוד שחקן שמתייצב למשחקים רק כשמתחשק לו, ולא שיחק הגנה מאז התיכון. מי נותרה? נכון: הניקס. היא הפייבוריטית הברורה להעפיל לגמר ה-NBA מהמזרח, ולכל הפחות להגיע לגמר האזורי.
עמוקים ומאוזנים
החמישיה של ברונסון, או ג'י אנונובי, ג׳וש הארט, מיקל ברידג׳ס וקארל אנתוני טאונס היא (בקלות) המאוזנת, המגוונת והחזקה ביותר במזרח. בקיץ הגיעו ג׳ורדן קלארקסון לתת 15 דקות מהספסל ולייצר אינסטנט-התקפה בדקות שברונסון נח, וגרשון יאבוסלה מפילדלפיה (עוד קבוצה בתהליך התפוררות עצוב) כדי לתת אגרסיביות בריבאונד ועומק בהתקפה בצבע. עוד ממתינים על הספסל מיטשל רובינסון ומיילס מקברייד. יופי של תשיעייה יש לניו יורק.
עם הדחיפה של הקהל הרעב להצלחה במדיסון סקוור גארדן, עם הניסיון שצברו בפלייאוף בשנה שעברה, ועם המשך מגמת ההשתלבות המפתיעה לטובה של טאונס - להוציא מקרה של פציעה קשה לטאונס או ברונסון, הם מוכרחים להגיע לגמר המזרח ולדלג מעליו לגמר. זו העונה, הושט היד וגע בה. בשנה הבאה טייטום והליברטון יחזרו, ומילווקי ופילי בוודאי תבצענה מהלכים, אטלנטה תמשיך להתחזק וניו יורק שוב תמצא את עצמה מוקפת בהמון קבוצות טובות. זה יקרה השנה, או (כנראה) לא יקרה בכלל.
אבל אנחנו מדברים על הניקס - מועדון הכדורסל האגדי של העיר ניו יורק, ואחת מהקבוצות שהליגה הכי חפצה בהצלחתה, מכל סיבות הרייטינג וההכנסות המובנות. הניקס הוא אולי מועדון חשוב, אבל לא מאד מצליח. שתי אליפויות בלבד זכו לחגוג הניו יורקים (1970 ו-1973), מרחק 52 שנים מהיום. 52 שנים. פרק זמן בלתי סביר עבור מועדון כה עשיר וכה חשוב.
ג׳יימס דולן, הבעלים הנורא של הניקס, לקח צעד אחורה ונתן לליאון רוז לנהל את העסק ללא הפרעה, ורוז, שגייס את ת׳יבודו, והחתים בפרי אייג׳נסי, או העביר בטריידים, את כל הסגל הנוכחי, החליט לשים את הז׳יטונים על מאמן טוב, אבל לא כזה שהערך המוסף שלו מובהק.
גרוע מכך, לבראון אין זמן באמת להשתפשף ולטעות תוך כדי תנועה. הוא יהיה חייב להשיג את המאזן הטוב במזרח, לטובת הביתיות עד לגמר המזרח, ולחשל את הסגל הזה לקראת חודש מאי ויוני. אין לו מרווח של ממש לטעויות, ואם הטעות היא בכלל מינויו על פני ת׳יבודו, הניקס ימצאו את עצמם ביוני הבא לא רק שבורי לב, אלא גם עם תחושה שהם מעט מטומטמים. תוצאות ההימור על בראון יקבעו אם הניקס ועשרות מיליוני האוהדים שלהם ברחבי העולם ייזכרו סוף סוף בתחושה של איך זה מרגיש לשחק על התואר, אבל אם ההימור כושל - הסלטיקס והפייסרס יהיו שם בעונה הבאה כדי להשיב לעצמן את מעמדן.
מה כן? אם הקאבס יצליחו להיות פחות לוזרים אפילו מהניקס, ויעפילו לגמר, תהיה בכך סמליות, בטח - ככל הנראה - במה שנדמית העונה האחרונה בקריירה של לברון ג׳יימס. כך או כך: הניקס הם הקבוצה לעקוב אחריה במזרח השנה. לא שיש להם, ממילא, איזה סיכוי מול כל מי שתעפיל מהמערב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
