את סצנת הסיום בסרטו הנפלא של אפרים קישון, "תעלת בלאומילך", לא בטוח שהצעירים מכירים, ולכן נפתח בתקציר העלילה: קאזימיר בלאומילך, שברח מ”בית משוגעים”, גונב פטיש אוויר ומתחיל לקדוח תעלה בלב תל אביב. בעירייה לא יודעים כיצד להתמודד עם המפגע ומעמידים פנים כאילו הפרויקט, שיהפוך את העיר לסוג של ונציה, תוכנן על ידם. בטקס חנוכת התעלה מככב ראש העירייה מדושן העונג, בזמן שהמשוגע מתחיל לחפור באתר מרכזי אחר בעיר. למה נזכרתי בזה? בזכות שלושה ראשי ערים, ששמם השתרבב לספורט המקומי.
פוסט שהעלה השבוע מועדון הכדורסל הפועל חולון, בישר על החתמתו של הגארד דמיון רוסר. הידיעה בהחלט מסעירה את הדמיון, אלא שמחבריה לא הסתפקו בכך והקפידו לתייג את ראש העירייה שי קינן. למה דווקא אותו באופן אישי? לקבוצה יש הרי לא מעט אוהדים ותיקים, נאמנים ומשקיענים ממנו. התשובה ברורה: להם אין שליטה של הברזייה של העירייה. החנופה לגביר, אגב, מזכירה יותר שנוררים מהעיירה.
כשבוע לפני כן, היה זה האצן המצוין בלסינג אפריפה, ששבר את שיא ישראל בריצת 100 מ', והגחיך שני ראשי ערים במכה אחת. הראשון הוא ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, שהעלה פוסט בו כתב בין השאר: "יום לפני כן אירחתי את בלסינג ואת אחותו, מרסי, בוגרת אהל שם ואלופת ישראל לחגוג את קבלת האזרחות שלה. סוף טוב ומרגש למאבק קשה בו עיריית ר"ג לקחה חלק פעיל ומשמעותי".
שאמה הכהן גם צירף צילום משותף עם האחים וכתב: "ראש עיר גאה ושני אלופים בתמונה אחת". גם יש מילה אחת שנראית הולמת את המעמד: טרמפיסט.
במקביל, ולא פחות מביך, היה ראש עיריית ירושלים, משה לאון, שהעלה פוסט נרגש משלו: "שיא ישראלי חדש בירושלים! 26 שנים של המתנה הסתיימו אתמול. אפריפה עצר את השעון על 10.09 שניות בריצת 100 מטר. זה קרה כאן אצלנו, באצטדיון האתלטיקה. בירושלים לא רק מארחים אירועים גדולים - גם שיאים נשברים כאן". בהחלט, בעיקר שיאי פופוליזם. כאילו ההישג מתחלק בין הספורטאי, שמתאמן בכלל במכבי ת"א, לבין המתקן בבירה, שבאותו יום התעלה אף הוא על עצמו.
לסיכום: ראשי ערים שמשחקים אותה פטרונים בזכות כספי הארנונה של התושבים, הם אחד מסימני ההיכר לכך שהספורט כאן נותר פרובינציאלי, בחסות הקמפיין המוניציפלי. כמו בתעלת בלאומילך.
הוועד האולימפי יפצה את שפירא ב-5,000 שקל
את הידיעה הזו, מחלקת היח"צ המשומנת של הוועד האולימפי לא תפיץ לתקשורת: לפי פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות בת"א, הוועד יפצה ב-5,000 שקל את איל שפירא - בנו של עמיצור שפירא ז"ל, מאמנה של האתלטית אסתר שחמורוב ואחד מי"א חללי הטבח באולימפיאדת מינכן 1972. סיפור שמשלב בין התנהלות מקוממת וחוסר רגישות משווע.
הרקע לדברים: אירוע שנערך בביתן של המשלחת הישראלית במהלך אולימפיאדת פריז 2024, בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר הספורט מיקי זוהר, ושעל קיומו למד הבן השכול רק מהתקשורת.
שפירא, חשוב לציין, הוא נושא דגל המאבק נגד הוועד האולימפי הבינלאומי, שמנסה לטשטש את הטרגדיה ששינתה את חייו. ככזה, הוא גם לא היה שותף להתרגשות שפמפמה התקשורת אחרי טקס הפתיחה באולימפיאדת טוקיו, באשר לאזכור האסון.
הכרוז באצטדיון ביקש לכבד את זכרם של כל "חברי המשפחה האולימפית שאינם בין החיים", הזכיר את קורבנות הקורונה, ובאותה נשימה את "חברי המשלחת הישראלית במשחקי 1972". המילה "רצח" לא הוזכרה בשום צורה, גם לא מספר הנרצחים, שלא לדבר על שמותיהם.
בטקס בטוקיו נכחו אנקי שפיצר ואילנה רומנו, אלמנות שניים מהחללים, שניהלו לאורך שנים את מאבק המשפחות לקבלת פיצויים מהגרמנים. הן הוזמנו ע"י נשיא הוועד האולימפי, והודו לו על המחווה. שפירא, שבכלל לא ידע על השתתפותן בטקס, סבור שזו ממש לא הייתה מחווה אלא להפך: מילים מכובסות והתעלמות מהרצח המתועב, ודווקא באירוע שמסמל את אחוות העמים.
בחזרה לפריז 2024. כשלושה חודשים לפני המשחקים שיגר הוועד לבני משפחות החללים הזמנה לטקס שתוכנן להתקיים ערב טקס הפתיחה בבניין עיריית פריז, בהשתתפות הנשיא יצחק הרצוג, השר מיקי זוהר, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך ונכבדים נוספים. שפירא הודיע מיד כי ישתתף באירוע, והוועד ערך עבורו את הסידורים הדרושים. מאוחר יותר, בשל שיקולי אבטחה של המשטרה המקומית, נדחה הטקס והועבר לבניין השגרירות הישראלית, אך ללא הנשיא והשר, שהקדימו שובם ארצה.
אלא שבדיעבד, כאמור, התברר לו שהנשיא והשר כן נטלו חלק באירוע אחר שנערך בבירה הצרפתית, במגורי המשלחת הישראלית. באותו אירוע נכחו ראשי הוועד הישראלי, היו"ר יעל ארד והמנכ"ל גילי לוסטיג, והאלמנות שפיצר ורומנו. את הבן השכול שפירא, ששילם עבור הטיסה והמלון בפריז, איש מהוועד לא טרח לעדכן.
שפירא הפגוע דרש מהוועד הישראלי פיצוי בסך 10,000 שקל - החזר על הוצאותיו ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. לאחר שהתכתבות עם היו"ר ארד לא הועילה, הוא נאלץ לפנות לבית המשפט. הוועד האולימפי הגיש כתב הגנה בן שבעה עמודים ו-43 סעיפים, שבו נטען בין השאר כי נאמר לשפירא שעקב שינוי המועד של הטקס המקורי, ייתכן כי הנשיא והשר לא יהיו בטקס בו ישתתף, שהאלמנות שפיצר ורומנו היו בכלל אורחות של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ושעל כן דין התביעה להידחות.
רק דבר אחד לא נכתב שם: איך זה שאיש לא עדכן את בן המשפחה היחיד מלבד שתי האלמנות שהגיע לטקס בפריז, על קיום האירוע בהשתתפות נשיא המדינה בביתן המשפחות.
בדיון בתביעה שנערך בשבוע שעבר, הציע השופט גיא פורר פשרה שהתקבלה ע"י שני הצדדים – פיצוי בסך 5,000 שקל שישלם הוועד לתובע, וניתן לה תוקף של פסק דין. סכום פעוט וסיפור שבגינו הוועד האולימפי והיו"ר ארד אינם ראויים למדליה. אפילו לא מדליית כסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו