הסגל שפרסם איגוד הכדורסל ליורובאסקט 2025 הוא מהסגלים היותר מרשימים ועמוקים שאני זוכר בכדורסל הישראלי. מפה לשם, בלי ששמנו לב, יש לנו קאדר איכותי, עמוק, מנוסה גם בזירה האירופית ואפילו רחמנא ליצלן עם אבק כוכבים. כן כן, אותו אבק כוכבים שאיגוד הכדורסל (ובכללי הכדורסל הישראלי) כל כך חושש ממנו.
דני אבדיה וים מדר אלו כוכבי על במונחים שלנו. לא רק ביכולת, אלא בעיקר בכריזמה. בדרך כלל הפחד הכי גדול שיש שני כוכבים זה החיבור בינהם, אבל למיטב הבנתי ולפי פרסומים זרים השניים חברים מאוד טובים וזה יעשה לאריאל בית הלחמי (שאליו נגיע עוד מעט) את החיים קלים יותר.
הקושי לעכל את הדור הבא מפוצץ הפאסון והפוזה (בקטע טוב כן?) לא רק הופיע במסדרונות האיגוד אלא גם בדור הוותיק שהיה לנו. גל מקל, גיא פניני ושות' התקשו לעכל את הרעש והחוצפה של אבדיה. והפעם הוותיקים ההם כבר לא והוותיקים הנוכחים בדמות בר טימור, תומר גינת ורפי מנקו יותר "נוחים" מקודמיהם בסטטוס ולא נראה חיכוכי אגו כאלו ואחרים. כל אחד יודע את מקומו.
אם כבר דיברנו על אגו, אי אפשר לא להזכיר את תמיר בלאט. רבות נכתב על הפלא הרפואי וכאבי הגב הסלקטיביים של בלאט לכן אינני מרגיש דחף עז להרחיב עליהם או עליו שוב אבל אנצל את הבמה לתת מילה טובה לאיגוד הכדורסל שקודם כל גיבה את המאמן שלו (היי עודד קטש) והכי חשוב עשה צעד נכון לכיוון החזרת הטוהר ותחושת הדחיפות סביב נבחרת ישראל. או כמו שאמרו חכמינו - מי שלא טוב לו, יום טוב לו.
פחות ממקום שלישי ייחשב לכישלון
ובחזרה למי שכן מחזק את זוקפי הגב, הסגל הנוכחי צריך ויכול לעבור סיבוב באליפות אירופה הקרובה. אמנם צרפת וסלובניה (בתנאי שלוקה דונציץ' חובב הפלאפל אכן יגיע) לא באיזור החיוג שלנו אבל המקום השלישי פתוח ובתנאי שנגיע בסגל בריא ומלא - פחות מזה ייחשב כשלון, כפי שאמר עמוס פרישמן במהלך השבוע שעבר.
כששמעתי את זה הופתעתי. אנחנו אלופי העולם בלהקטין ציפיות ומטרות זה מילה גסה. יותר קל לנו לזרוק משפטים חסרי משמעות או להפסיד בכבוד. בהמשך להבנה שיש לנו שחקנים שבאופי שלהם חצופים וכוכבים, נראה שגם ההבנה שיש פה סגל חזק שמותר ורצוי לבנות עליו תקוות.
ה-11 שמקומם מובטח והשחקן שייחסר
הבסיס שבעיניי צריך לרוץ (אם אכן בן שרף יגיע, מה שכנראה לא יקרה) הוא קו אחורי של מדר, קאדין קרינגטון, שרף, יובל זוסמן, טימור ורועי הובר וקו קדמי של אבדיה, רומן סורקין, גינת, טי. ג'יי ליף (אין לי מושג לא ראיתי אותו משחק כדורסל כבר שנים אבל אומרים שהוא טוב) ואיתי שגב.
אלו ה-11 הכי טובים ומגוונים שאנחנו יכולים להציע. שחקן 12 אני הייתי הולך על עוז בלייזר, שנהיה אמן בלעלות מהספסל או אדם אריאל שבכלל לא זומן. למה אריאל? כי הוא היחיד בסגל עם יכולת שהיא חד משמעית וברורה. אי אפשר לדעת מתי נצטרך את זה בטורניר קצר שכל משחק עם הגב לקיר.
ומשפט על בית הלחמי - אני לא חושב שהוא הדמות המתאימה להוביל סגל כזה. לאורך קריירת האימון שלו בית הלחמי התקשה עם כשרון. תנו לו חיות משחק עם תקציב מוגבל והוא כנראה יצליח להוציא מזה משהו. מצד שני, הכדורסל "המבולגן" שלו מתאים לטורנירים קצרים שקבוצות לא הכי מתואמות. זה עוד לא הוכח ברמת בוגרים, אבל כולי תקווה שביורובאסקט הוא יגרום לי (ולרבים אחרים) לאכול את הכובע לגבי מינויו. אה, ואיזה כיף זה נבחרת ישראל. בטח בתקופה כזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
