"חצץ, כבוד השופט, חצץ. את הבלוקים גמרנו בשבוע שעבר נגד פתח תקווה", מתגונן מר שמעון כסאח, חוליגן אלים ואוהד בית"ר ירושלים, אותו מגלם גברי בנאי במערכון הנודע "אופסייד סטורי" של שלישיית הגשש החיוור.
אז נכון, הפעם אוהדי בית"ר חפים מפשע, ואבנים במקרה הזה גם אוהדי בני סכנין לא זרקו (בניגוד לפעמים אחרות), אבל כל מה שהנהלת הקבוצה שלהם עושה לקראת משחק הגביע מול היריבה מהבירה הערב (20:30), הוא בהחלט מערכון, רק שהבדיחה היא על חשבון הכדורגל הישראלי.
הקרקס שמתנהל באולם בית המשפט של הגשש, חיוור לעומת התבטלות הליצנים והלהטוטנים בהתאחדות לכדורגל ובבית הדין המשמעתי שלה, שאמורים לשם סוף להתנהלות המזיקה של ראשי גאוות המגזר. הפסיקות הבומבסטיות הופכות במהירה לפאנצ'ים חסרי טעם, והיחידים שמתגלגלים מצחוק בזכותן הם יו"ר סכנין מוחמד אבו יונס וחבריו.
הסיבות שהובילו לכך שמשחק רבע הגמר יתקיים באיחור של 37 ימים! (ואף אחד לא יאמין שזה יקרה עד שתשמע שריקת הפתיחה) הן רק חלק מהארסנל הבלתי נגמר של אנשי בני סכנין, ששכונתם אומנותם. הם השתמשו בהן כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה הזדמנויות, עד שהתרגלנו שהכל מותר להם, ולעזאזל הכבוד של ענף הספורט הכי פופולרי בארץ.
אז נכון, לנכות לבני סכנין שליש על התנהגות צפויה, שפוטרת אותם מאחריות בגלל סף ציפיות נמוך עד לא קיים – זה הכי קל. וגם שגוי. אבל עדיין, אצבע מאשימה בתיק שלפנינו יש להפנות לגורמים הרשמיים שעומדים בראש ההתאחדות ובית הדין שלו. הגיע הזמן שאלה, במקום לרעוד מפחד כמו שופט הכדורגל של הגששים, יהויכין פנדלוביץ', יזכירו לבני סכנין, אחת ולתמיד ש"אני לפי הפנים אולי נראה לך השמש, אבל לא, אני השופט". לא חייבים לחקות את קולו של שייקה לוי.
אוהדי בית"ר, בעיקר הוותיקים – ולא רק הם – מבקשים להבין, איך בבית הדין המשמעתי החוק מכופף עבור סכנין, במילים מכובסות ומשפטים מתפתלים, כמו היה בעיטת בננה מופלאה של אורי מלמיליאן. אז לידיעת ראשי הכדורגל, אם מר כסאח וחבריו גמרו את הבלוקים שלהם במגרש בפתח תקווה, אתם גמרתם את הבלופים שלהם במגרש בסכנין, בדוחא, האצטדיון בו בעל הבית תמיד מאושר, גם כשהוא לא מאושר לארח כל קבוצה.
בית הדין מפחד מכולם
חשוב לציין, שבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל לא מגלה פחדנות כמו מר פנדלוביץ' רק מול בני סכנין. על מספיק קבוצות ושחקנים הוא גזר עונש בגובה ההר, שאחרי ערעור ירד לגובה עכבר. רק שמול אבו יונס בעל אלף התירוצים, כבוד התובע מגלה גמישות משל היה נשרק'ה הצולע, שאביו סלים וארזה חולם להפוך אותו למ.י.ק.י ברקוביץ' הבא ושולח אותו לקפוץ מעל המקרר.
אני יודע, זה בכלל ענף אחר, בו מותר לשחק עם הידיים, אבל כל עוד בית הדין מאפשר לסכנין לקחת את החוק לידיים, פעם אחר פעם, ולקמט אותו לכדור נייר שנזרק לפח המחזור, אז גם לביקורת מותר להחליף כדור. לאחד כזה שהגבוהים בדרך כלל יכולים להטביע אותו, כמו שבית הדין המשמעתי עושה לחוקים שלו.
בשורה התחתונה, נחזור לענף שראשיו כורתים אותו למרות שגם הם יושבים עליו יחד עם כולנו – הכדורגל. גם אם המשחק יתקיים הערב, לא יהיו בו מנצחים והתוצאה שלו תהיה בעלת חשיבות אפסית, לפחות למי שמביט על התמונה המלאה, בלי לעשות לה פוטושופ. הגיע הזמן, כבוד בית הדין, שתצא מה"אופסייד סטורי" שלך, וכדברי השופט הגששי, בשם אוהד הכדורגל הממוצע: "אתה תיתן לי את הכבוד המגיע לי". בלי לרחם עוד על מר כסאח.
