קיבלתי את הידיעה על לכתו של גדי קינדה ז"ל בהלם גדול. ילד צעיר שהלך בטרם עת וזה פשוט מטורף, בלתי נתפס. מהרגע שהידיעה יצאה על כך שלגדי ישנה בעיה רפואית מורכבת, הכל קרה מהר, עד הרגע ששמענו את הבשורה הקשה.
היה לי את הכבוד, הזכות והאושר הגדול לאמן את הבחור המדהים הזה. מעבר לכך שהיה שחקן מופלא ויצירתי, גדי היה עם כל כך הרבה נתינה, פרגון ואהבה כלפי כל הסובבים אותו. דמות נערצת בחדר ההלבשה על כל השחקנים וכמובן גם בקרב הצוות המקצועי.
נוצר לי קשר אישי מצוין עם גדי ושמרנו עליו לאורך כל השנים, גם בתקופה שהיה בארצות הברית. אימנתי אותו בתקופתו בבית"ר ירושלים. לא אשכח לעולם איך הייתי צועק לו "גדי" והוא היה מסתובב עם חיוך. תמיד החיוך, אותו חיוך מוכר שלו, ולא משנה באיזו סיטואציה היינו.
כשהגיעה ההצעה לעזוב ל-MLS, חיבקתי אותו ונתתי את ברכת הדרך. לא מזמן, כשראיתי אותו בדרבי כשחקן מכבי חיפה, הייתי אומר לו בהומור, "לאט לאט, בלי בעיות" והוא עם הצניעות שלו, חייך כמו תמיד. כמה כבוד והערכה הייתה לו כלפי כולם, והכל חוזר כלפיו, כי בלי קשר, הכל מגיע לו.
כששמעתי שהוא חוזר לארץ מארה"ב, פגשתי ממישהו ממכבי חיפה ואמרתי לו "איזה כיף לכם". כמאמן, נפלא לקבל שחקנים כמו גדי קינדה, שטובים על המגרש ומחוצה לו, אפס בעיות, רק דברים טובים וחיוביים. זה רגע שקשה לעכל ואני מאוד כואב את לכתו. אני משתתף בצער המשפחה, שולח חיבוק גדול ולעולם לא אשכח לגדי קינדה את כל הטוב שנתן לכולם. אני אתגעגע, אין לי ספק שכולם יתגעגעו, יהי זכרו ברוך.
