אבי נמני היה זן יחיד מסוגו בכדורגל הישראלי. לא היה עוד מישהו שסחף אחריו קהל שלם בצורה כזו, לגרום לאוהדים לעודד את היריבה במשחק מול הקבוצה שלהם ולהעדיף את הכוכב על פני המועדון. נמני היה הסמל הכי גדול של מכבי תל אביב, עד שהוא בחר להסיר מעצמו את התואר ולוותר על הזהות הצהובה.
נמני הפך לניטרלי בכדורגל הישראלי, בחר בקריירה כסוכן שחקנים וכפרשן ואפילו עשה קמפיין לרולדין תחת הכותרת "אני אדום". את המקום שלו בתור הסמל של מכבי ת"א תפס ערן זהבי שבשש עונות וחצי בלבד רשם הישגים בלתי נתפסים בכל קנה מידה, זכה בכל תואר אפשרי ושבר כל תקרת זכוכית. אבל כנראה שלסמלים יש סוף ידוע מראש.
הודעת הפרידה של זהבי והמסרים שהגיעו בעקבותיה לא משאירים מקום לספק: מספר 7 לא מתכוון לפרוש וימשיך לשחק בקבוצה אחרת. על הנייר הפועל ת"א ומכבי חיפה הן כנראה לא באמת אופציה, "קבוצות קטנות" לא יכולות לתת לו את האתגר המקצועי ובטח שלא לעמוד בשכר שהוא ידרוש. זה משאיר בעיקר את אופציית בית"ר ירושלים או מעבר לחו"ל בפעם השלישית בקריירה.
בהתחשב ב"חוויה" האחרונה של משפחת זהבי בהולנד הגיוני שערן יעדיף לוותר על התענוג לצאת שוב ולכן הישארות בליגת העל נראית ריאלית. אפשר להזכיר את יוסי בניון שרגע אחרי זכייה בגביע המדינה עם מכבי חיפה הכריז על מעבר למכבי ת"א ו"שרף" את עצמו בכרמל, זהבי פיגורה הרבה יותר גדולה ממנו ברמת החיבור למועדון ומעבר ליריבה יהיה אפילו חריף יותר.
זהבי עדיין הסמל הכי גדול של מכבי ת"א והנפת צלחת נוספת תציב אותו מעל נמני במספר האליפויות. אבל הוא נמצא בצומת דרכים שיכריע את המורשת שלו: האם יזכרו אותך בתור אגדת המועדון שראוי לפסל מחוץ לבלומפילד, או שתיכנס להיסטוריה כשחקן נוסף, משמעותי וגדול ככל שתהיה, אבל עם מורשת מוכתמת ובלי זהות צהובה. ההחלטה שלו איפה להמשיך את הקריירה בגיל 38 תקבע את הכול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
