מאמן כדורגל הוא אחד התפקידים המורכבים, המאתגרים והכי כפויי טובה שקיימים בעולם. מצד אחד, המאמן משועבד למקצוע 24/7 והוא האיש הכי משפיע בקבוצה (נמדד מחקרית); מאידך, בספורט שמשוחק על ידי 22 אנשים עם אישיות שונה, שכל אחד מהם צריך לקבל עשרות החלטות במהלך משחק ויש בו כל כך הרבה אלמנטים שלא תלויים זה בזה, ההשפעה של גורם אחד כמובן מצטמצמת.
עם השנים התפקיד השתנה, וכיום מאמן כדורגל הוא קודם כל מנהל, שצריך לדעת להוביל שחקנים וצוות מקצועי רחב ולגרום להם להאמין ברעיון ולעבוד איתו ובשבילו. "על הדרך" הוא גם צריך לדעת לזהות נקודות חולשה אצל יריבות, להתמודד עם שינויים לפני ותוך כדי משחקים, וגם להכיל את הלחצים מהקהל ומהתקשורת ואת העובדה שבכל משחק הוא נשפט מחדש.
אם ניקח את כל אלו לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, אז אחרי 12 שנים רצופות שבהן האליפויות התחלקו בין מאמנים זרים במכבי תל אביב לבין ברק בכר, העונה יש בשורה. מאמני הדור החדש ביצעו קפיצת מדרגה משמעותית, הם משדרגים את הקבוצות שלהם והשפעתם המקצועית גדולה גם ברמה האינדיבידואלית (שדרוג שחקנים) וגם ברמה הקבוצתית.
רגע לפני חצי גמר גביע המדינה בין מוליכת ליגת העל הפועל באר שבע להפועל תל אביב - שתי קבוצות שעל הקווים שלהן עומד מאמן מאותו דור חדש - החלטנו לדרג את המאמנים הכי טובים בישראל נכון לזמן הנתון. לא נכנסו לדירוג, אבל כן ראויים לאזכור ולמחמאות: זיו אריה (הפועל ירושלים), שי ברדה (עירוני קריית שמונה) ושרון מימר (בני ריינה).
5. אליניב ברדה (44, הפועל ת"א) ועומר פרץ (39, הפועל פ"ת)
שניים מהמאמנים המבטיחים ביותר בכדורגל הישראלי אימנו העונה דווקא בליגה הלאומית ושניהם הצליחו בצורה פנומנלית. ברדה לקח את הקבוצה הלחוצה וחסרת הזהות של מסאי דגו, שדרג אותה תוך כדי תנועה (מה שמאוד קשה לעשות) בזמן קצר ביותר ויצא לריצה מטורפת שהסתיימה עם עליית ליגה (בקרוב) מהמרשימות שנראו וגם עם כרטיס לחצי גמר הגביע.
פרץ, מנגד, שכבר שנים עושה עבודה טובה בליגה הלאומית, קיבל לידיו מועדון גדול, אבל עם תקציב קטן וסגל יחסית אלמוני, שדרג שחקנים ברמה האישית והקבוצתית והפך את השלם לגדול יותר מסך החלקים, בדיוק כמו שמאמן צריך לעשות.
4. ברק בכר (45, מכבי חיפה)
בכר עובר את תקופת האימון הקשה בקריירה שלו. אחרי שהביא לב"ש שלוש אליפויות אחרי 40 שנה במדבר, ועוד שלוש אליפויות לכרמל אחרי עשור של יובש, האיש שהיה מזוהה רק עם הצלחות לא הצליח בכוכב האדום והעונה עשה את הקאמבק לירוקים בתקווה לשחזר ימים כקדם, אבל המציאות טפחה על פניו.
בכר נכשל העונה בכל מה שחשוב למאמן: בחירת הסגל (גם אם בהיבט הזה יש או אמור להיות משקל גדול יותר למנהל המקצועי), ניהול השחקנים, בטקטיקה הקבוצתית, ובעיקר במאבקים הפנימיים מול הקבוצות הבכירות בליגה עם דגש על דו־קרב שלו מול המאמנים שלהן, שניצחו אותו טקטית כמעט בכל מפגש ביניהם.
בכר לא שכח לאמן, אבל הכדורגל כן משתנה ומתקדם, ומאמן כדורגל צריך כל הזמן למצוא התאמות ולהמציא את עצמו מחדש. בכר יצטרך לנתח היטב את הסיבות מדוע הוא כשל העונה בניסיונו להשפיע לטובה על הקבוצה שלו, ולחשוב איך בעונה הבאה הוא מתקן ומתחיל הכל מחדש.
3. ז'רקו לאזטיץ' (43, מכבי ת"א)
נכון, הכדורגל של האלופה לא יציב ויש ביקורת על ניהול המשחק והטקטיקה שכמעט לא משתנה, אבל אם לאזטיץ' יצליח להוביל את מכבי לשמירה על תואר האליפות, זאת תהיה אחת העונות המרשימות ניהולית ומקצועית של מאמן במכבי ת"א.
לאזטיץ' הצליח להביא את מכבי לשלב הליגה בליגה האירופית (הנציגה היחידה מישראל שהצליחה לעבור את המוקדמות), ולקח שש נקודות למרות שכל המשחקים שוחקו בחוץ. הוא התגבר על עומסים חריגים שלא היו פה מעולם (14 משחקים באירופה וכולם מחוץ לישראל), על ניהול מקצועי לא קיים בחלון של חודש ינואר, ומשיג אחוזי הצלחה טובים מאוד (74.44%), כולל 7 נקודות מתוך 9 אפשריות מול היריבה שלו למאבק על התואר.
2. ברק יצחקי (40, בית"ר ירושלים)
בניגוד לקוז'וך, שהתחיל מלמטה, משרת האימון הראשונה של יצחקי, ששימש מנהל מקצועי ומאמן זמני במכבי ת"א, היתה במועדון גדול עם ציפיות שלא תמיד ריאליות ליכולותיו. ולמרות היותו טרי וחסר ניסיון כמאמן, יצחקי הצליח בגדול.
בדומה לקוז'וך, גם יצחקי דוגל בכדורגל לוחץ וחיובי, וזה קלאסי למועדון כמו בית"ר. יצחקי ייצר קבוצה מאומנת מאוד, התקפית, לוחצת, קידם שחקנים, והצליח לשלוט באחד המועדונים המורכבים בישראל ולנהל בחוכמה ובצורה מרשימה כמויות אדירות של אגו. אם בעונה הבאה ישדרגו לו את איכות השחקנים בקו האחורי, בית"ר ירושלים, שעד לפני שנה נראתה רחוקה שנות אור מאליפות, בהחלט יכולה להיאבק על הצלחת, וזה המון בזכותו של ברק.
1. רן קוז'וך (44, הפועל ב"ש)
ההימור הגדול של אלונה ברקת מוכיח את עצמו מעל ומעבר. קוז'וך נכנס לנעליו הגדולות של אליניב ברדה, שמעבר להיותו מאמן מצוין הוא גם הסמל הגדול של הפועל ב"ש. למרות פתיחה מגומגמת, המאמן החדש הפך את ב"ש מקבוצה שהיה נראה כי היא רחוקה שנים ממאבק על האליפות לקבוצה הטובה בליגה ולמועמדת הראשית לתואר.
קוז'וך הוא מאמן מגוון טקטית, יורד לפרטים הכי קטנים, מנהל מצוין את הצוות שלו, והדנ"א המקצועי שלו מאוד ברור - קבוצות לוחצות, קו הגנה גבוה, קישור אינטנסיבי, חושב התקפה כל הזמן ועובד בצורה מתודית על כל אלמנט במשחק עם דגש על מצבים נייחים. יש שייחסו את הצלחתו לפגיעה בזרים וזה בהחלט מובן (בניית הסגל בקיץ זה הדבר הכי חשוב למאמן), אבל זה הרבה מעבר לכך, וקוז'וך הראה זאת גם בעונה שעברה במכבי פ"ת (שאותה הוביל לזכייה בגביע המדינה אחרי יותר מ־70 שנה).
