הרגע הזה, בו האקסית זורקת אותך לטובת החדש שעושה איתה חיים, נחרט אצלך בלב, בראש, בנפש. בניסיון להתגבר על השבר, אתה תקפוץ על הריבאונד הראשון, גם אם לא מדובר במי שמשתווה בזוהר שלה לזו שבגללה בכית על הכרית בלילות.
ואז, במקרה או שלא, אתם נתקלים, זוג בזוג, באמצע הרחוב או באירוע של חברים, וכל מה שאתה רוצה לעשות הוא "להראות לה מה זה", לאקסית, ואם זה לא עובד, כל מה שנותר לך זה פשוט להרוס לה, בזמן שלך אין מה להרוויח מזה.
אתם עדיין במדור הספורט, לא לחצתם בטעות על כתבה במדור הרכילות, כי זה בעצם הסיפור שאיתו התייצב יוסי אבוקסיס למשחק מול בית"ר ירושלים. על הקווים של מכבי נתניה, שמעשית גמרה את העונה ומשחקת לפרוטוקול, המוטיבציה העיקרית של מאמן היהלומים הוא לחבל במאבק של האקסית מהבירה על כרטיס לאירופה בעונה הבאה.
בית"ר מנהלת אחד כזה מול מכבי חיפה, והיא היתה חייבת לנצח את נתניה כדי להיצמד מחדש עד מרחק נקודה מהירוקים. ב"אירוע החברתי" מול האצטדיון בנתניה, שנצבע כולו בצהוב ושחור, אבוקסיס דחף את שחקניו לתת הכל, כדי שיוכיח לאהובה לשעבר, היריבה כיום, שהוא כבר לא סופר אותה.
בפועל, לפחות ברבע הראשון של המשחק, היה קשה להחליט מי נראית יותר טוב, אבל הקצב בו התנהל המשחק לימד שמדובר בשתי יפהפיות נרדמות, שכולם חיכו לרגע בו יצליחו להתעורר ולהעיר את הרי הגעש ביציעים שרק קיוו לרגע בו יוכלו להתפרץ.
זה לא קרה, לפחות לא מהר מספיק ולא בעוצמה הנדרשת. כל מה שקיבלנו זה איום פה, איום שם שלא הצליחו להריץ את האדרנלין, אלא רק את השעון על לוח התוצאות ואת הדם בוורידים של אבוקסיס שלא הגיעו השריקות שרצה לקבל.
לבסוף הוא קיבל את ההיפך ממה שרצה, כשסילבה קאני ניצח לבית"ר את המשחק בדקה ה-88. וכשהגיעה שריקת הסיום, יוסי אבוקסיס גם הבין, שהוא לא זה שיצליח למנוע מהאקסית שלו לטוס בלעדיו לאירופה, לפחות לו עד הסיבוב האחרון.
